יום שני, 25/5/09, 13:36
אכתוב לך מכתב לאורך הקירות ידי בבוץ מושכת אותיות. אכתוב לך מכתב עוברת ברחובות מטביעה בך עקבות. ילדה של חלומות מרח |
יום שישי , 22/5/09, 20:16
קראו לו "שמים". אולי כדי לראות הכל, כדי לדעת. אולי בגלל התכלת, שתִּסֹךְ בו רוגע. אולי בגלל האפשרות האינסופית לליטוף של ענני |
יום חמישי, 21/5/09, 16:52
הוּא שָלַח עָנָף גֵּרַנְיוּם בִּפְרִיחָה. רֵיחַ מַר עָלָה. הִיא הַמְתָה, יוֹנָה שְחוֹרָה. |
יום שני, 18/5/09, 14:24
טיפה מכוס טועמת אחרת נוטפת מטפטפת מתגלגלת מנשיקת פיךָ זולגת טובעת בטבורהּ של מציאות נגמלת. |
יום שבת, 16/5/09, 11:34
כל המילים נשמעו ורוד. החיים השתוללו לו מול העיניים. לא היה לו רגע להביט במראָה ולהבין, שהאיש הזה שמולו, זה שחוגג את החיים, הרי הוא - הוא עצמו - דוִד עם הג'ינס המחורר, שבמכנס שמאל עדיין נותר כתם גריז שומני, מאז ששכב תחת ... |
יום שישי , 15/5/09, 13:12
יום אחד אני אצבע בורוד. קצת ורוד ליום אחד ומחר - כמו פרפר. מת. *** תודה לך, פיקאסו. |
יום ראשון, 10/5/09, 21:17
בְּלִי נוֹצוֹת לְגַמְרֵי בְּלִי נוֹצוֹת. עוֹר וָרוֹד וּמְחֻסְפָּס. מְקֻמָּט וּמָרוּט. בְּלִי נוֹצוֹת לְגַמְרֵי בְּלִי נוֹצוֹת. ב |
יום חמישי, 7/5/09, 20:34
דמות אחת עומדת על מדרכה. רטובה. אמצעיתו של רחוב. היא לא זזה גם כשמכונית אחת חצופה חורצת נהרות ומטיחה חומות מים ואגרופי בו |
יום רביעי, 6/5/09, 19:54
אחר הצהריים הזה התחיל בקולות ציפורים פֹּה ושם נביחות כלבים בכי ילדים מאוכזבים או כואבים צהלות משחקים דלת נטרקת בקללה של רוח וְ |
יום שבת, 2/5/09, 19:22
מתוך שִירֵי סוֹף הַדֶּרֶךְ / לאה גולדברג לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי,בַּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, |