עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    ארכיון : 4/2011

    9 תגובות   יום שני, 11/4/11, 22:38

    מי אמר שתמיד צריך להתמודד עם כל מה שקורה לך בחיים?

    כולם אומרים לי: "תתמודד". אני מנסה. לא מצליח. אני חושב ש"להתמודד" זה לפעמים דבר המוערך יותר על המידה. ברצינות. האמת היא שאני ממש מקנא באלו המתמודדים בצורה קרה עם כל דבר שקורה להם, ולא נרעדים ממנו כעלה נידף ברוח האביבית. אז תרשו לי לרגע לייצג את הקול הדומם: מותר לו לאדם לברוח מדי פעם ולמצוא את עצמו. בריחות קטנות עם סוף ידוע מראש, הן לגיטימיות, וכשמגיעים המים עד נפש – קח לך חופשה וצא לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה. הרי מיטב המומחים אומרים שזה עושה טוב ללב.

    אז אני יוצא.

    להרגיע קצת את הווליום.

    ולעשות דברים שאני לא רגיל להם:

    לחשוב מרחוק.

    לעשות התחל מחדש

    ולהתחיל. לנשום. לראות. להרגיש.  לשבת בשקט.

    לשכוח דברים שמוטב להם להישכח

    ולהזכר במה חשוב באמת.

    לשחרר. להפרד.

    להשלים.

    לקבל.

    אז תשמרו פה על עצמכם ותחגגו היטב את האביב: תלכו לראות סרט או שניים (אגב, יללה הוא סרט מפעים וחכם, תנסו), תקנו איזה דיסק ישראלי לעצמכם (את אהוד בנאי למשל?) ואיזה דיסק מתנה למישהו שאתם ממש אוהבים (קרן אן, אולי?), תקראו ספר שעוד לא קראתם (תנסו את "איך הכנתי את עצמי למלחמה" של בן ורד) ובעיקר – תמצאו איזה אפיקומן. מגיע לכם. אנחנו נתראה בקצה האביב בעוד ארבעה שבועות. חג שמח

    רותם

    דרג את התוכן:
      3 תגובות   יום שני, 11/4/11, 13:55

      איך יודעים שפסח מתקרב?

      מלבד העובדה שהימים נעשים חמימים יותר (טוב, השבוע האחרון לא מייצג כלום), הסימן המרכזי הוא מבול של מוזיקה ישראלית הנוחת בחנויות (כן, יש עוד מי שרץ לקנות דיסקים ישראלים). אז כמאמר השיר - קנו לעצמכם מתנה לחג. ואם אפשר להציע, אז אני בעד דיסק ישראלי.הכי קלאסי.

       

      אז מה לבחור?

      אם לא הספקתם לקנות ולעדכן את הספריה שלכם במיטב תוצרת האחרונה זה הזמן, ואלו חמשת דיסקים הישראלים שהכי אהבתי בשלושת החודשים האחרונים:

       

      קרן אן - 101- שיק זו לא מילה גסה וכמה שיק יש על הבחורה. הבחורה המרכזית בימים אלה בחיי (לא מה שאתם חושבים, פשוט שומע אותה המון). אלבום קרן אני בכל רמ"ח איבריו, ואיזה תענוג זה, בתנאי שאתם חובבי הסגנון הרך והנעים. עשרה שירים עדינים של קוליות מענגת בתפר שבין ניו יורק לאירופה. הדיסק הכי נעים לפתוח איתו את האביב ואפילו אחד מי יודע נמצא פה ולא ידעתם שזה יכול להשמע חזק כל כך, לכן מומלץ לפתוח עם שיר הנושא 101.

       ''

       

       

      מוניקה סקס - מנגינה- מוניקה סקס עשו את הדיסק שקינגס אוף ליאון היו רוצים לעצמם. מנגינה הוא אלבום כייפי ולהיטי, תודות לעופר מאירי, שסייע לחבר'ה ליישר קו. מי צריך יותר מזה? השמלה ממדריד או מנגינהרמקולים או גשר? זה לא משנה. כולם נותנים בראש ומקפיצים את הרגלייםמזמן לא היה לגיטימי כל כך ורלוונטי כל כך להיות בן 35 ולהנות מזה. תודה מוניקה.

       

      ''

      אסף אמדורסקי - צד א'- דיסק השנה שלי עד כה והדיסק הותיק פה בחבורה. רוצו לקנות. אסף במיטבו חוזר לזירה מוכרת של קצת יותר גיטרות וקצת פחות אקטרוניקה. את הסיפתח מומלץ לעשות עם  רעידת אדמה כמובן. דואט הפרידה הכי קורע לב שתוכלו לשמוע וקרני פוסטל אלופה כתמיד. זו לא רעידת אדמה זה צונאמי. 

      ''

      אהוד בנאי - רסיסי לילה- טרי טרי טרי, הרגע יצא מהתנור וכבר מתנגן אצלי במערכת. אהוד בנאי רגיש ועדין מתמיד, מביא 14 טיפות טל מענגות ומרעננות, מזכירות למה מלך יש רק אחד. מומלץ להתחיל באבן ספיר, שהוא פנינה בכלל או באני הולך הדילני, בעל השורה האלמותית שבעצם מתמצתת את האלבום כולו: עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום. אלבום ממתק.

      ''

      נעם רותם – ברזל ואבנים– עוד שחקן טרי מאוד בחבורה, ממשיך את הקו של עזרה בדרך, אלבום המופת הקודם של נעם רותם. גם הפעם מצב הרוח לא מי יודע מה שמח, אבל שמח זה אובר-רייטד. מסמרים חותכים לחג מדמם במיוחד. יצירת מופת שניה? לא אכחיש זאת. מומלץ להתחיל בשיר הנושא הבועט - ברזל ואבנים, או עם קראת לי קין בעל השורה החזקה: "מי שזורע רוח, קוצר סערה" או הכיתה שלנו, תמונת מחזור עגומה ועצובה.

      ''

      יסלח לי ברי סחרוף שטרם הספיקותי לשמוע את כל הדיסק שלו, אבל כמו שאני מכיר את הבחור - זו הולכת להיות חגיגה. בינתיים קבלו מתאבן בטעם זמן של מספרים.

      חג שמח!

      דרג את התוכן:
        ביקורת על ציון ואחיו,

        ציון דרך או ציון עובר? על ציון ואחיו

        9

        סרטים  

        6 תגובות   יום ראשון, 3/4/11, 09:06

        ''

        משפחה מפורקת, שני אחים עם מערכת יחסים מורכבת, ילד בכור בעייתי, ילד צעיר באזור גיל הבר מצווה, רונית אלקבץ, צחי גראד. רגע, בסרט הזה היינו לא מזמן, לא? הא כן, היינו וקראו לזה אז –  מבול. היום קוראים לזה ציון ואחיו. ואכן, תחושת דז'ה וו קלה תעלה בכל מי שיצפה בשני הסרטים, ותהייה קלה – מי העתיק ממי או האם הדמיון הקל מקרי בלבד. בכל מקרה, שני הסרטים קטנים בדרכם, ראויים מאוד, מרגשים, עשויים נפלא ושווים. כאשר ציון ואחיו הוא האח המחוספס ואילו מבול הוא האח העדין. אבל בואו נתחיל מהתחלה.

        תגידו מזל טוב, נולד לנו סאנדנס! סוף סוף אפשר להגיד שגם לנו יש סרט סאנדנס כהלכה. לילד קוראים ציון ואחיו. נכון, ציון הזה הוא לא הישראלי הראשון שנתמך בסאנדנס ולא הישראלי הראשון שמוצג שם בהקרנת בכורה (כבר לפני שנתיים, מה קרה למפיצים? ולמה עכשיו? לא חבל על התחרות עם מבול?) - אבל הסאנדנס הזה הוא אופי. ההרגשה הבולטת בצפייה בו היא של סרט קטן ואינטימי, בוסרי (סרטו הארוך הראשון של ערן מירב), פגום ובכל זאת מלא תנופה- שיכול היה להתחרות בקלות בכל סרטי הסאנדנס העוסקים במשפחות מפורקות וזאת בדרך כלל עם מספר מצומצם של שחקנים בהופעת בכורה כובשת (סאנדנס, בקצרה- פסטיבל שהפך לשם גנרי ותו תקן לסרטים עצמאיים, לרוב ליוצרים בתחילת הדרך).

        ציון ואחיו, מתרחש בעיר התחתית של חיפה, זו שאמנם קרובה לים וסמוכה לרכבת, אך ניבטת משם ענייה, מכוערת ומתפוררת. רחוקה שנות אור מהטכניון ומשכונות הכרמל היוקרתיות המסמלות שאיפה לחיים אחרים. ובינתיים בשכונה, הנוער בשוליים והחיים שלו אמנם לא בין המחשב לפייסבוק ועדיין שגורים בו משחקי הרחוב, אך גם האלימות בו היא דבר יומיומי. גם האלכוהול. גם עישון.

         

        ''

        ציון ואחיו מאיר, מנהלים מערכת יחסים מורכבת. מורכבת בעיקר מאהבה ושנאה. דאגה וקנאה. הזדקקות ודחייה. בהעדר אבא בבית, מאיר משמש לציון הצעיר, הרבה מעבר לאח. הוא סוג של מגן, אך זוהי רוב הזמן משענת קנה רצוץ ודוקר. אמנם זה לא מוצהר, אך ברור לכל שמאיר הוא בעל אישיות גבולית, שמאורעות החיים והתפרקות הבית שרטו היטב את נשמתו. זה בא לידי ביטוי ביחסו לאמו ולנשים בכלל, אך מקבל משנה תוקף בכל מה שקשור בציון. ציון ואחיו, כך נראה מהר מאוד, מגלמים את שני ההפכים – זה בעל התקווה וזה שאבד עליו הכלח, זה הרגיש והעדין וזהו הר הגעש הנוטה להתפרץ בכל רגע נתון.כשלציון נגנבות הנעליים והחשד מצביע על נער אתיופי, לא מהסס מאיר לתקוף את הנער ולגרום לאסון גדול.

        לא קשה למצוא בציון ואחיו פגמים, אבל לא ממש חייבים, כי בכל זאת משהו בסרט הזה עובד ועובד מצוין. הקצב, הצילום המעולה (של איציק פורטל) והסיפור הקטן (גם אם אינו כתוב עד הסוף באופן מהודק) הוא מחוספס ויעיל. כך יוצא שבסופו של דבר ציון ואחיו נראה יותר כמו בן דוד של עג'מימאשר אחיו התאום של מבול. כי כמו בעג'מי, גם כאן יש לב אנושי גדול ופועם בזכות שתי הופעות הבכורה כובשות של ציון ואחיו – ראובן בדלוב כציון הצעיר, הרגיש והעדין. ראובן בדלוב ממשיך שורה של ילדים-נערים שהפציעו בשנה האחרונה בקולנוע ומציגים פוטנציאל לדור המשך מרשים בקולנוע הישראלי.  כמובן שההופעה השניה שייכת לעופר חיון, כמאיר – האח המופרע, חסר המעצורים בהופעה אינטנסיבית ועוצרת נשימה, שיש בה יותר מניצוץ קטן של טירוף. יש בה עוצמה השמורה למתחילים. כמובן, שגם רונית אלקבץ כאמם של השניים, ממשיכה להצטיין בעיקר כשהיא מפגינה איפוק. לס איז מור? בהחלט במקרה שלה. שימו לב לסצנה המרשימה (הדומה מדי לסצנה אחרת במבול) בה אלקבץ נוכחת במקלחת ומשוחחת על ליבו של מאיר. וצחי גראד? הוא שוב משחק את צחי גראד.

        כמו שאתם שמים לב, קשה לצפות בציון ואחיו, ולהמנע מהשוואה למבול (את ציון ראיתי קודם, יש לומר), הוא סרט שגרם לי לחבב אותו מאוד כבר מההתחלה כי הוא אמיתי. פשוט. לא מזוייף. הוא מתחיל מעולה, חזק וסוער, ולקראת הסוף הוא מאבד גובה ומתרשל וחבל שכך. הסיפור שלו הוא בהחלט לא משהו שלא ראינו קודם. אך המשחק שלו, ובעיקר קטנותו של הסרט, כמו גם הבוסריות שלו וחוסר היומרות שלו להיות משהו שהוא לא, גורם לסרט לתפוס חזק ולשכנע. לי הוא עשה את זה מהרגע הראשון וגרם לי לאהוב את השניים (וגם לא לרצות שהסרט ייגמר). אנושיות וחספוס, הכי ישראלי שיש. רוצו.

         

        דרג את התוכן:

        הציון שלי: 4 מתוך 5

          פרופיל

          rotemmon
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          בלוגים אהובים

          • שמנמנים

          הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך