כעיקרון אני לא סובל לצאת בערב הסילבסטר (גם בערב העצמאות) שכל המקומות מפציצים בתפריטים יקרים להחריד ובכל המסיבות צריך להפקיד כליה על מנת להכנס. אבל הפעם כנראה אצטרך לחרוג ממנהגי ולו רק בגלל שהביאו את המסיבה כמעט עד הבית ואני מצטט את ידידי היקר עידו: "איך עובר הזמן כשנהנים. רק לפני שנה קיבלנו את 2008 וכבר שנה חלפה שנה באה ואני כפיי ארימה.אני מתקלט הערב בפאב שכונתי בבוגרשוב 18 בשעה 22:00 (בפאב לא באר) מוסיקה נעימה ושמחה.תושבי השכונה, ת"א, אזור המרכז, הדרום ועוטף עזה – מוזמנים בחום!"
טוב אז זה היה עידו, ואני אומר, כבר הביאו מסיבה לשכונה וכבר הביאו DJ יקר ואהוב, לא נבוא? {אין אחריות על טעמו המוזיקלי של הDJ}
שנה אזרחית טובה ושקטה, מלאה בחוויות תרבותיות ושיבוא כבר שלום! רותם |
בואו נשחק משחק אסוציאציות. אנא זרקו בראש את כל האסוציאציות שעולות לכם כשאומרים "קומדיה חדשה של ג'ים קרי". טוב זה בד"כ יוצא ככה: טיפשי, מצחיק אבל טיפשי, שחקן מעולה אבל מבוזבז, מימיקות מדהימות, עוד סרט, לא משהו שייחרט בזכרון ועוד, כלומר כל האסוציאציות לרוב לא עושות עמו חסד...אבל אם נזכרים שקרי עשה גם את "שמש נצחית בראש צלול" המדהים ואת "המופע של טרומן" שובר הלב מגלים שיש פה חתיכת שחקן! אז למה לו עוד קומדיה?? אולי כי זה מה שהקהל הכי רוצה... בסרטו החדש, ברוח ימי אובמה והyes we can שלו, חוזר קרי למה שהוא עושה תמיד-להצחיק ולעוות את הפרצוף ומדי פעם לזרוק איזה עקיצה. אז קחו טונות של בדיחות (חלק חביבות וחלק אפעס משומשות), מסר לאומה ולחיים טובים יותר מעורבבים עם קריצה חתרנית, פה ושם תנו איזה ג'ים קרי רציני, ערבבו יחד עם מוזיקה מצויינת של האילס (על תקן האיכות) ויצא לכם סרט חביב ליומיות או ליום שאין לכם כוח לעוד סרט צרפתי איכותי. זה לא סרט רע, זה גם לא סרט מעולה, בסך הכל סרט חמוד. הוא באמת בסדר הג'ים קרי הזה. וכמו שהמורות שלי בבית ספר אמרו- יש לו פוטנציאל ליותר מזה, נכון הדבר גם לג'ים קרי. למה כן? מצחיק, קליל ומוזיקה מעולה...ובזכות סצינה אחת של שירה של ג'ים קרי. למה לא? נו עוד פעם זה עם הפרצופים שלו....מעייף קצת. |
א': הרושם של רותם? ר': כן! א': מה זה? אתה בא לעשות עלינו רושם? ר': לא...ממש לא (מה לי ולרושם?!). א': אז מה זה? ר': נו...זה בלוג כזה, עם ביקורות שלי וכל מיני מחשבות ודיעות ו.... א': מה?!! אתה מבקר?? ר': אני?? מה פתאום! אני הכי אחד העם שיש...סתם פשוט יש לי דיעות. אני אשמח אם תשמע. א': באיזה עניין? ר': שאלה טובה..... אז מה זה הבלוג הזה? ובכן, קיבוץ של דעות, מחשבות ורשמים מכל מיני דברים שיוצא לי לראות ולעשות ברחבי העיר הגדולה. |
עוד בעיה אחת מהותית מאוד היא אחת הרעות החולות של הקולנוע הישראלי וזה המשחק. גם שחקנים מוכשרים כמו יובל סגל ודורית לב-ארי מפגינים משחק חצי עצי, חצי תיאטרלי. שלא לדבר על כל הילדים המשחקים בסרט. חשבתי שבעיות כאלו עברו מן העולם, אבל מסתבר שלא. אני לא רוצה לדבר על סצינה אחת מרגיזה במיוחד (ואל תקראו לי מתחסד) של הילדה המתפשטת (ובזה אני עוצר) שכל כולה טעם רע וגסות. ובכן יקיריי, במילה אחת: אכזבה! בעוד כמה: מי אמר ששנות ה 90 חלפו? |