עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    ביקורת על קרן אן וסימפונט רעננה

    קרן אן- פורגטבול

    16

    מוזיקה  קלאסירוק, שלומי שבן, קרן אן, keren ann, 101

    5 תגובות   יום רביעי, 13/7/11, 12:54

    זהירות, הביקורת הבאה אינה מומלצת לסובלים מהרעלת סוכר וממתיקות יתר.

    ''

    יש לי כמה חברים (טוב, יותר מדויק להגיד מכרים) שפשוט לא מסוגלים לשמוע את קרן אן. למה? ככה. רכה להם מדי, נעימה, עגולה. נו? תשאלו, איפה הבעיה? אז זהו, הם אנשים שרוצים את המוזיקה שלהם חדה יותר, בועטת. שאמא שלהם תשמע שירים בצרפתית. מה שהם לא מבינים זה שאפשר לבעוט גם ברכות והמפגש שהתרחש אמש על בימת בית האופרה המחיש זאת ביותר.

    קחו אחת, קרן אן – ישראלית עם מבטא צרפתי שיקי, תערבבו עם אחד – שלומי שבן, פסנתרן מחונן ושיקי לא פחות, תוסיפו להם תזמורת אחת, סימפונט רעננה, עם הרבה כינורות וצ'לואים ותקבלו ערב שאין דרך אחרת מלכנות אותו באופן שטחי ורדוד (הכל נכון, אני מאוהב): ערב מקסים.

    השילוב הזה בין הקלאסי לרוק (הרך במקרה שלנו) במסגרת סדרת מופעי הקלאסירוק בו אמני רוק (מי יותר ומי פחות) פוגשים את סימפונט רעננה, הוא רעיון מקסים: לקחת שני קצוות ולנסות לראות האם ייפגשו ואיך ייראה המפגש. אם בהופעה הקודמת שראיתי, נינט טייב נאבקה בהורדות ידיים קשות בסימפונט ויצאה מנצחת, כאן השילוב, או יותר מדויק להגיד - החיבור בין קרן אן לסימפונט היה הרבה יותר טבעי. הסימפונט הפעם היו על תקן התבלין. לטוב ולרע. בלי הרבה אינטרפרטציות חדשות אלא דווקא בקונספט של שימור הקיים, כמעט כמו בדיסק, אבל זה לא אומר שלא היו פה שפיצים.

    מי שביקש חידוש גדול, סביר להניח שיצא מאוכזב בערב הזה. מי שרצה עוד מאותו דבר, יצא הרבה יותר ממסופק. הוא יצא מדושן עונג. אפרופו נינט, לא פעם במהלך הערב חשבתי שנינט היתה מתה לרפרטואר האני הזה ואילו קרן אן בטח היתה מתה לקצת מהכריזמה הבימתית של נינט, על אף החינניות הצרפתית הכובשת.

     

    ''

     

    בגדול, הערב התחלק לחטיבות חטיבות, כשעיקרן הוא כמובן שירי האלבום האחרון של קרן אן – 101, שעם שיר הנושא אורות ההיכל כבו. חטיבה שקטה לפתיחה, חטיבת קצת יותר רועשת בהמשך עם My Name Is Trouble הלהיט של 101, שצבע את האופרה באדום ושחרר קצת את העניבה. אחריו, שוב חטיבה שקטה ואקוסטית באנגלית ובצרפתית שהגיעה לשיא הרגש בשירו של שבן פעם שירים שהפך לדואט מושלם ולאנחת הוואו הראשונה הערב. במהלך הלילה שבן מתקשה מאוד לא לגנוב את ההצגה, אבל ההחלטה להזמין אותו למופע היא לא פחות מגאונית. הוא בדיוק התבלין שקרן אן צריכה. אולי הגיע הזמן לדיסק משותף?

     

    הערב המשיך באותו הקונספט: שוב חטיבת בועטת שהבהירה היטב שקרן אן יודעת לבעוט או להיות קצת פחות מתוקה והרבה יותר אפלולית ואז חטיבת הלהיטים, שהבהירה מיד- הבחורה יודעת לכתוב להיטים. Chelsea Burns  שהפך לשיר מסע בזכות המפוחית ונגיעות התופים הרכות של כריסטוף דושו. Not Going Anywhere   הוא כבר להיט קלאסי ולפי הביצוע הערב די ברור למה. השילוב עם התזמורת כאן בחטיבת הלהיטים בכלל מגיע לשיא – התזמורת נתנה עוד קצת עומק והורגשה, בעיקר בבלדות ושירים השקטים יותר. Lay Your Head Down  שחרר קצת את התזמורת והיה ממתק מענג ואז ההדרן.

    אפשר להגיד שאם עד עכשיו ההופעה נעה בין מענגת לטובה מאוד, עם כמה פסגות, בא ההדרן וטרף את הקלפים והיה לאחד ההדרנים הכובשים ביותר שראיתי בהופעות, בזמן האחרון. זה התחיל עם  The Harder Ships Of The World מהאלבום הקודם, שהסתיים בביצוע א-קפלה מושלם. חד משמעית, לקרן אן יש מגע זהב בקול. היא אולי לא פותחת גרון כמו זמרות אחרות, אבל המתיקות המלנכולית שלה הורגת. נשלחנו הביתה מדממים בזכות ביצוע ענק ובלתי נשכח, שחיכיתי לו מהרגע בו ראיתי ששבן הולך להיות בהופעה, הדואט של מותק, את אצלי בראש. הוא בעברית, היא באנגלית. הלב שלי נסדק. קרן, שלומי, מתוקים שלי. אתם אצלי בראש ובלב.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך