עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    11 תגובות   יום חמישי, 1/9/11, 09:07

    אם במאים כמו לון שרפיג נאלצים לפנות לתסריט שמבוסס על ספר כמו יום אחד סימן שהשמש שוקעת ומצב הקולנוע בקנטים. ואני אסביר. לון שרפיג, הבמאית הדנית הנחשבת, מי שבאה מהשוליים הקולנועיים והתחנכה על ברכיו של לארס פון טרייר, החלה את דרכה עם הקפיצה לחיים ואיטלקית למתחילים הפרינג'יים וקנתה את עולמה בסרט לחנך את ג'ני. ליהוק מדויק, משחק מעולה ותסריט מחוכם של ניק הורנבי, חברו לבימוי מצוין והפכו את ג'ני מסרט קטן לסינדרלה.

    אבל דיוויד ניקולס הוא לא ניק הורנבי ויום אחד הוא לא ג'ני. בבחירת סרט כמו יום אחד, לון שרפיג התרחקה באופן מוחלט וסופי מהבית של פון טראייר ואם לא הייתי בן אדם מנומס, הייתי אומר שבחרה למכור את נשמתה לשטן. מעניין מה לארס היה אומר על זה?

     

    גם על הנייר יום אחד נשמע כמו האם-אמא של הטראש הרומן הרומנטי, מהסוג שאפילו משרתות לא רוצות לקרוא כי הן יודעות איך זה ייגמר. נער פוגש נערה, נער הופך לידיד של הנערה, נער ונערה נפגשים כל שנה ביום המפגש הראשון שלהם. נער ונערה גדלים להיות בחור ובחורה, מתאהבים באחרים-נפגשים-נפרדים, נער ונערה מבינים בגיל שהם כבר גבר ואשה שהם מאוהבים. וואו, תודו שלא ראיתם את זה בא.

     

    תשאלו, כל הסרטים צריכים להיות מקוריים? ובכן, התשובה היא לא. בכלל לא. אבל גם נוסחאות צריך לדעת איך לעשות ואיך להתמודד עם המקלות שהתסריט תוקע לך בגלגלים. כל עניין המפגש השנתי לא תמיד עובד, שלא לומר חורק. יש שנים שחולפות כך סתם בלי אירוע משמעותי. אז למה בכלל צריך את המסגרת שמחייבת הצמדות לקונספט שאינו עובד? למה הם לא מדברים בין לבין? הזה הדבר שקוראים לו חברים טובים? קאם און. הארי וסאלי עשו את זה מזמן והרבה יותר טוב.

    ''

     

    באין סיפור מוצלח (והרי לפעמים סיפור זה הכל), אין לנו על מי להישען אלא על השחקנים. גם כאן העסק לא קל. למצוא זוג שחקנים שיצליח להיראות אמין כבני שבע עשרה וכבני 37 זו משימה לא פשוטה, גם אם פותרים אותה עם המון איפור. במקרה אחד זה עובד מעולה, במקרה השני זה פספוס כואב. אן התאווי היא הנערה-בחורה-אישה. התאווי כבר לא צריכה הרבה הוכחות להיותה שחקנית ורסטילית. בין אם היא בוחרת בסרטים רציניים כמו הר ברוקבק ורייצ'ל מתחתנת או בגחמות שטוטיות כמלחמת הכלות ואהבה וסמים אחרים. היא יודעת לשחק והיא חיננית, למרות שהתסריט עושה עמה חסד ונותן לה דווקא את השורות הטובות והשנונות יותר בסרט.

     

    לעומתה, כל השאר פשוט פספוס בליהוק. ג'ים סטורג'ס הנער-בחור-גבר בעלילה הוא בעיקר פרצוף יפה, רק נטול כריזמה. קחו את יו גרנט, תערבבו עם בראד פיט ותכניסו לאקונומיקה, זה בערך ייחודו של סטורג'ס. רק בסוף הסרט, משהו משתחרר שם ויוצא ממנו משהו אחר שטיפה חורג מהמנעד המצומצם של הבעות הפנים שלו. כוכב שלם בביקורת יורד בגללו. גם ליהוק המשנה של פטרישיה קלרקסון, שחקנית לתפארת בדרך כלל, גובל בהחמצה. לא חבל לבזבז שחקנית כל כך טובה על תסריט כל כך דל? חבל בטח שחבל.

     

    המזל הגדול של יום אחד הוא שהוא קראוד פליזר בריטי ולא אמריקאי וזה נותן לו כאילו נופך איכותי יותר. הוא נראה די טוב (כתוביות השנים, לא פחות ממעולות), כך שסביר להניח שקהל רב ימצא בו חן, רגש ועניין. ברור שלא מעט אנשים יזילו דמעה או שתיים וייזכרו בחבר/ה טוב/ה מאי אז. אבל זה לא מספיק, כי בסוף היום, לא נותר ממנו יותר מסרט בנות לערב קיץ מהביל וחבל.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך