עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    ביקורת על ברזל ואבנים, נעם רותם בהופעה

    נעם רותם, גיבור גיטרה

    17

    מוזיקה  נעם רותם, ברזל ואבנים

    13 תגובות   יום חמישי, 21/7/11, 11:09

    ''

     

    יש אמנים שמשבר האלבום הראשון (לא מוכר, לא מושמע ברדיו, לא מגיעים להופעות) מחזיר אותם הביתה לביצוע דין וחשבון מעמיק. לחלקם, אותו חשבון נפש גורם לפרוש אחר כבוד ולחפש תחום עיסוק אחר ולהישאר עם חצי תאוותם בידם. לחלק אחר הוא גורם לחזור הביתה, לשתוק קצת, לעבוד ולחזור באותות ובמופתים.


     

    נעם רותם, הוא כמובן המקרה השני. אמש על בימת הבארבי, הוא עלה כמנצח. אם תרצו, הטוען לכתר נסיך הרוק הנוכחי ויש לו סיבה מעולה, בעצם שתיים: עזרה בדרך וברזל ואבנים. ברי, מאחוריך. אחרי הכישלון של חום אנושי, אלבומו הראשון הגיח לפתע האלבום עזרה בדרך ונשכחו ימי קרח תשע העליזים וימי חום אנושי הדכאוניים. נעם רותם הומצא מחדש: בוגר, אחראי, שקול, כואב, מדמם ובעיקר גבר אוהב, מתלבט ומפחד. במילים אחרות, עזרה בדרך, אז כן עכשיו, הוא אחד האלבומים העבריים הטובים של העשור הקודם. גם חיבוק הפלייליסט עשה לזה רק טוב והנה נעם רותם מגיע לקהלים שמעולם לא חשבו לשמוע אותו קודם (טוב אולי כן בזמן להקת הנעורים ההיא). ואז הגיע ברזל ואבנים שהוכיח: נעם כאן להישאר.


     

    לפיכך, כשבאמתחתך שני אלבומי מופת (לא פחות), אלבום שאף אחד לא מכיר ושני אלבומי להקת נעורים א-לה-סוויד, בחירת שירים למופע היא עניין מעניין ומסקרן. מי יקבל את מירב המשקל? כמובן שהערב סבב סביב ברזל ואבנים, אבל מי שבקיא בדיסקוגרפיה הרותמית קיבל כאן ערב מושלם, אם לא למעלה מזה. מי שחשש שעיסוק בנושאים כמו סרטן, מוות, חטאים, בדידות ושאר תחלואי העולם יגרמו לערב מדכדך, הוא יכול לשכוח מזה. האווירה כולה אמרה כאן הולכים על רוק גיטרות ובאמת: שתי גיטרות, בס ותופים שלטו הערב. גם השירים השקטים יותר (כמו עולה ויורד למשל) קיבלו עיבוד סוער ורועש והאנרגיות שעפו מהכריזמה הבימתית של נעם רותם אפשר היה להאיר הרבה יותר מאת שכונת פלורנטין.


     

    הערב נפתח ברצף מוחץ של רוק אמיתי לפנים (סליחה על הביטוי השטחי משהו). ריפי גיטרה השתוללו כאן כאילו אין מחר: ברזל ואבנים ועמוק הלילה, שפותחים את האלבום פתחו גם את הערב ואז זה הגיע. קראת לי קין. ברוח סיכומי השנה שיבואו עוד חודש וחצי בערך, אני כבר יכול לגלות לכם ששיר השנה שלי הוא קראת לי קין. ואם הוא כאן על תחילת הערב, מה יישאר לסוף?


     

    אל דאגה, מהשיא הסוחף הזה, הערב רק המשיך לעלות עוד, כשהגיטרות לא מרפות לרגע ומטפסות מיד לשיא נוסף, באחד החידושים הטובים והמדויקים שנעשו בשנים האחרונות בעברית- חרב דמוקלס. תחלואי העולם ביקשתם? הנה קיבלתם. ביצוע סמיך, חם ונוקב שלו ריד היה מתהפך בקברו מקנאה, אילו היה מת. נקודת חולשה היחידה בחלק המרכזי של הערב היתה דווקא הביצוע השקט, לשיר הכי פוליטי באלבום – נטלי. אני יודע, יש כאן כמה כאלה שזהו מבחינתם השיר הטוב באלבום, בעיני זוהי נקודת חולשה רגעית.


     

    הערב ממשיך להטעין את הקהל באנרגיות כשהשיא הבא שנרשם יכול היה בקלות להפוך לבדיחה. סרטים. זוכרים את קרח תשע? אז זה. תוך ויתור חכם על הקלידים של בריט-פופ הניינטיזי ועל החיקוי של ברט אנדרסון, השיר הזה בקלות יכול להיכנס לאחד האלבומים של נעם רותם ולהתאים בדיוק. טוב חוץ מהטקסט. ואם בטקסט עסקינן אז בשלושת הביצועים הבאים שחותמים את ההופעה ישנו השילוב המושלם בין טקסט שאפשר לכנות אותו שירה ללחן: אל סוף היום, עולה ויורד ועזרה בדרך. אם היו ניצוצות עד כה, פה מדובר כבר באש.


     

    שני הדרנים מסקרנים מאוד סגרו את הערב הנהדר הזה. פרק א' של ההדרן הראשון נפתח עם הכיתה שלנו והשיר מהקומה ה-9. הכיתה שלנו הוא אולי אחד הטקסטים הנוקבים, הכואבים, החברתיים והרגישים באלבום. הערב, נעם רותם פורט על הגיטרה החשמלית ולאט לאט הלהקה מצטרפת. אם הלב יכול היה להיקרע הערב, כאן הוא נשבר.

     

    מבחינתי, היה אפשר לסגור כאן את ההופעה. אני את שלי קיבלתי, אבל איפה. לנעם רותם יש תכניות אחרות בשבילי:

     

    בהדרן השני קיבלנו את התמצית של הערב כולו: חגיגת רוק. ואם מקודם תהיתי לגבי בחירת השירים הערב, כאן קיבלתי את התשובה. לא מתכחש לעבר, לא מוחק אותו. להיפך. מחבק אותו. הערב נסגר עם ארבעה שירים שהותירו את הקהל רעב רעב רעב: אסף אמדורסקי ואיתו לנצח, המתבקשים והחינניים, הפכו את הבארבי למסיבה. שוב עיבודי הרוק עושים לשירי קרח תשע רק טוב. ועכשיו, הגיע תורו של האלבום ההוא, הראשון, הנשכח והכושל לצאת כמנצח כשדווקא הוא סוגר את הערב עם גיבור גיטרה וחום אנושי.


     

    גיבור גיטרה, חום אנושי? נעם רותם זה תנור. תחנת אנרגיה קטנה. יצאתי כל כך טעון באנרגיות שהרגשתי כמו זיקוק. מתי זה קרה לי בפעם האחרונה?

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך