עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    3 תגובות   יום ראשון, 19/6/11, 13:25

    ''

     

    ספרים על נוער הפונים למבוגרים, לא נדירים במחוזותינו. בהתאם לכך, לא נדיר למצוא גם ספרים שהדובר בהם הוא צעיר הפורש בפנינו את משנתו ואת אורחות חייו, בגוף ראשון. ראינו את זה לאחרונה בצוללת, אחד הספרים המדוברים ביותר באנגליה בשנים האחרונות שכאן עבר בשקט יחסי, בימי הפופ של עמיחי שלו, בזה שמחכה ואפילו דויד גרוסמן התנסה בזה פעמיים. הגדיל לעשות חדר של אמה דונהיו שסופר כל כולו מנקודת מבטו של ילד בן חמש. לא תמיד אפשר להתחבר לזה, לעתים זה לא קל, אבל כשזה עובד זה מצוין. 

     

    במקרה של הספר איך הכנתי את עצמי למלחמה, רק בעמוד 144 הבנתי סוף סוף מה מפריע לי בספר הזה. יותר נכון מה לא מסתדר לי בספר. אין ספק, לבן ורד, הסופר שכתב את הספר יש כשרון כתיבה אדיר. הוא חכם ורהוט, אבל הוא לא יודע איך ילדים בני 16 מדברים, מחוננים ככל שיהיו, ולא משנה אם הם מאשקלון, ירושלים או תל אביב. באופן מפתיע, זו דווקא לא נקודת החולשה של הספר. נקודת החולשה תבוא בהמשך.

     

    איך הכנתי את עצמי למלחמה נפתח בצורה קודרת ואפוקליפטית משהו, מן תחושת אסון שעומד להגיע. בקלות אפשר להתחיל לדמיין את סרט הקולנוע שיצא מכאן. חייל צעיר ומוכשר יוצא לאמן את חברו הצעיר בירי, אי שם בחולות אשקלון, כשמרחוק ניבטת עזה. התיאור החורפי והמעונן מקפיא את הקורא מההתחלה ועד הסוף, כרמז לכך ששום נחמה לא תצלח כאן. התיאורים כאן כל כך מדויקים שאפשר להריח את אבק השריפה וטעם החלודה של הנשק. הפתיחה המצוינת מכינה את הקורא לכך שכאן צפויה מלחמה וצריך להתכונן אליה. אך אם אתם חושבים שהרובה שיורה במערכה הראשונה ימשיך לירות גם בהמשך, אתם טועים. כי זוהי מלחמה אחרת לחלוטין.

    סירה רעועה ובה נער עזתי מיובש בשם רא'אד שנפלטה לחוף, תמשוך את תשומת ליבם של השניים ותיחקק עמוק בתודעתו של נוני. אותו ראאד יפצל בהמשך את הספר לשני סיפורים – הראשון והמושלם מביא את נקודת מבטו של נוני על החיים, והשני הוא בעצם נקודת חולשה המרכזית של הספר- הזיה מדומיינת על גלגול חייו של רא'אד עד שהגיע לחוף אשקלון.

     

    דמותו של נוני, כתובה נפלא. המלחמה שלו בחיים, בסביבה, באוהביו ובעליבות היא לב ליבת הספר וכאמור, החלק הזה מצוין וסוחף. נוני, דהיינו בן ורד, מפליא בדיוק התיאור של מהות החיים כנער בסיכון, בעל קשיי ההסתגלות, האכזבות מעצמו ומהסביבה- דבר שאינו מובן מאליו כשהעולם מתואר מנקודת מבט של נער. לא מטיפני, לא שופט, לא מבקר, אמיתי. נוגע. אין ספק שבן ורד אוהב את נוני, מרגישים זאת היטב בכל מילה עליו. מצד שני גם כשיש כבר תקווה- בדמות המורה תשרי שמאמין בנוני ומאפשר לו פתח לשינוי, נמנע ורד מליפול לבור הסנטימנטליות ומפתל את העלילה בקו עגמומי. כך יצייר תמונה על החיים העלובים של ילד בן 16, שלא מצליח ואולי גם לא ממש רוצה לצאת מהמעגל הזה. בל יקרב איש אליו, פן תאכל אותו האש. הייתי מציע לכל מי שעוסק בנוער בסיכון לקרוא את החיים מהצד השני.

    במקביל, מובא סיפורו של רא'אד העזתי. רא'אד, בדיוק כמו נוני, יתום אף הוא מאמא. הוא יוצא / בורח מחייו העלובים שלו וגם אצלו מערכת יחסיו עם האם המתה היא מורכבת. גם הוא, כמו נוני, חי בשולי החיים ונאבק במלחמה יומיומית. אך בניגוד לנוני בעל החזות הגברית הקשוחה, אצל רא'אד העסק קצת יותר רגיש, אפילו נשי ועדין.

     

    בן ורד מנסה להקביל בין שני העולמות ובין שני הנערים בעלי העקרונות, שמתהלכים על הקצה- רק מה, החלק הזה הזייתי ככל שיהיה, פרום, מרוחק ואיטי מדי. על אף חשיבותו הפוליטית- הוא מיותר.

     

    כשחלק אחד מצוין וחלק אחד חלש, זה מעט מתעתע- האם זהו ספר טוב או לא. התשובה היא כן, זהו ספר אמיץ וחשיבותו גדולה. מה שכן ברור מעל לכל זה שבן ורד, על אף הספר הלא אחיד, מסמן את עצמו בספרו השני כהבטחה. אני מחכה לספר הבא.

     

     

    איך הכנתי את עצמי למלחמה - בן ורד. הוצאת בבל. 2011

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך