עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    5 תגובות   יום שבת, 11/6/11, 08:56

    ''

     

    הבטחה לא ממומשת זה דבר מאכזב. בתי הקברות מלאים בהבטחות לא ממומשות. בתי הקולנוע מלאים עוד יותר בהבטחות שלא מומשו בכלל ו"בקרובים" מרמים בפרט. "בקרוב" שלא עומד בהבטחתו, זה כמו פרסומת ש"עובדת" עליך בעיניים. אתה מרגיש מרומה. והאמת, זה מתסכל. מתסכל לא פחות, זה לראות את לונדון בולווארד. סרט בעל פוטנציאל גדול, לוק מיופייף ושחקנים שעשו את זה טוב במקום אחר, ועדיין- כושל כמעט מתחילתו ועד סופו. ממש כמו שאמרו עלי בבית ספר- יש לו פוטנציאל, אבל הוא לא מנצל אותו.

     

    מבמאי שזכה באוסקר על תסריט שכתב לסרט פשע אחר, זה אך מתבקש שידע לקחת את המתנה שקיבל ולהפציץ בסרט מופתי, אך לא כך הדבר. וויליהם מונהם, זוכה האוסקר על השתולים- סרט פשע מושלם, מפתיע ורב היפוכים, חוזר הביתה ללונדון ומנסה עשות סרט פשע מקומי. לא שזה כל כך רע, זה פשוט מפוספס. ולא שחסרים דברים טובים: יש כאן קטעים מתוחכמים עם שלל רמיזות לסרטים אחרים שראיתם, קריצות לברנז'ה שמקפידה ללהק את מוניקה בלוצ'י לאותם תפקידים, עריכה מעולה, פסקול מגניב (שמשובץ בקטעים הכי לא נכונים) וזהו.

     

    העלילה לעומת זאת, שחוקה כאילו לקחו את שומר הראש וערבבו אותו עם שאריות לוק סטוק ומה שיצא זה לונדון בולווארד. וזאת לא מחמאה. הסרט מורכב משני סיפורים מרכזיים ולא מעט סיפורים קטנים. מיטשל (קולין פארל) הוא סוג של פושע עם לב זהב, שרק במקרה ריצה שלוש שנים בכלא. הוא כזה חמוד ומקסים, שכולם נופלים לרגליו ומנסים לשדל אותו לעשות את השוד המושלם. מרגע מסוים, הוא מסומן על ידי ראש מאפיה פסיכופת, שיזכיר שזה בכלל סרט פשע, אם לא סרט אימה.

     

    מיטשל שרוצה לברוח מעולם הפשע, הולך להיות סוג של שומר ראש לשרלוט - דוגמנית לוהטת-אך-מבודדת (קירה נייטלי), המנסה כוחה גם במשחק. כבר ראינו מה קורה ללא מעט דוגמניות שמנסות את זה. לרוב, זה לא עובד טוב. לשרלוט אין ממש חיים בגלל הפאפארצי ומנגד גם אין לה ממש קריירה. אם חשבתם שבארץ הפאפארצי הוא סיוט, עוד לא הגעתם ללונדון. הם אורבים ורודפים, הם מנבלים את הפה ובמילה אחת – צהובים. מה שווה כל היופי הזה, אם את חיה בכלוב של זהב, חשוך ומבודד ועוד עם הסוכן המסטול שלך. אבל גם בזה הסרט מפספס, כי אם ראיתם סרט אחד או שניים בחיים, אתם ודאי יכולים לנחש מה יקרה בין שרלוט ומיטשל, נכון? נכון.

    בין שני הסיפורים האלה, יהיו סיפורי משנה לרוב שיתחילו ויתפוגגו כלעומת שבאו. מה חשיבותם? לא ממש ברור, אך ברור שהיה אפשר בלעדיהם.

     

    לונדון בולווארד, אם כן, נופל בכל האתגרים שהציב לעצמו ולא מצליח להחליט מה הוא בדיוק- סרט פשע מגניב עם קצב מהיר ועריכה ומסוגננת, או בעצם דרמה אפלה עם אמירה חדה על עולם הזוהר הריקני והבודד, ברחובות לונדון המנוכרים. הידוק זה שם המשחק והידוק זה בדיוק מה שאין כאן. הסרט מכיל יותר מדי סיפורים קטנים ופרומים ופחות מדי קשר אמיתי ביניהם, ובעיקר- עניין. מה שמותיר שוב ושוב תחושה מאכזבת, שהנה עוד קטע מצוין הלך לאיבוד בים של סצנות סתמיות וחבל.

     

    אך אם בכל זאת צריך למצוא נקודת אור מרכזית ברחובות לונדון, שרק בשבילה שווה לרכוש כרטיס לדבר הזה, זה דווקא (ובאופן מפתיע מבחינתי) קולין פארל. לרוב שחקן של טריק אחד. הוא מגלה כאן עומק ואנושיות יוצאת דופן, כמו גם חינניות ופגיעות וכל זה בעת ובעונה אחת. הוא מושלם.

     

    לעומתו, שלושת עמיתיו המרכזיים בסרט, אלה שהצטיינו בסרטים אחרים כושלים כאן. קירה נייטלי, חד מימדית ומעצבנת מתמיד, בדמות הכי מפוספסת ושטחית בעלילה. דיוויד תיוליס, כסוכן שלה ממשיך את שורת התפקידים המביכים שהוא עושה לאחרונה, ומעורר תהייה האם עירום היה הסרט הכי טוב שלו? גם ריי וינסטון בתור הקרימינל המושלם, לא עושה תפקיד שחורג מאיזה תבנית שלא ראינו קודם. כל אלה יחד, מסמנים את לונדון בולווארד כסרט שבמקרה הטוב אפשר לראות בבית, אם לא מקרינים במקרה את השתולים.

     

     הציון- 2.5

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך