עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    8 תגובות   יום שבת, 28/5/11, 10:15

    ''

    כבר משוט הפתיחה המהפנט, לצלילי You And whose Army של רדיוהד, הלב נלפת חזק. המצלמה משוטטת בין חבורת ילדים מוזנחים בתור לגילוח ראשם ומתמקדת במבט שובר לב של ילד עם עיניים עצובות. קאט. עכשיו מתחיל באמת הסרט. תזכרו את הסצנה הזאת. לא תשכחו את העיניים האלה. האישה ששרה, יעשה כמעט הכל כדי שתחשבו עליו אחר כך.

     

    נציג קנדה לאוסקר לפרס הסרט הזר הטוב ביותר, מתחיל אמנם שם, אך מתרחש רובו ככולו במזרח התיכון. נאוול מארוואן הולכת לעולמה ומותירה בידיי מנהלה צוואה הקוראת לשני ילדיה להתחיל לגלות את האמת על אמם ובסופו של דבר- גם על עצמם. האם מבקשת לסגור מעגל, כי רק כך תוכל לנוח על משכבה בשלום. בצוואה היא מבקשת מהם למצוא את אביהם החי, שעד לאותו רגע חשבו למת ומספרת להם כי יש להם עוד אח. כבר מעניין הצוואה ומדרך הקבורה בה האם מבקשת להקבר, מבינים הילדים כי יש כאן סוד וחטא גדול. המשימה שולחת אותם למזרח התיכון. למדינה שלא אומרים את שמה, אך לפי המאורעות יש לשער כי מדובר בלבנון (למרות שצילומי הסרט מטעים טיפה כי הוא בכלל צולם בירדן המדברית, אבל זה לא באמת רלוונטי). הבת נעתרת למשימה מיד, הבן מתנגד למשימה באופן נחרץ.

     

    ביציאתה אל אותה המדינה משחזרת הבת את מסלול החיים של אמה. מכפר הולדתה, שממנו גורשה בגלל חילול כבוד המשפחה ועד הכלא בו כביכול סיימה את מסלולה המזרח תיכוני, כשברקע מלחמת האזרחים- מוסלמים נגד נוצרים. על רקע החיפוש יובא סיפורה של האם בפלשבקים, כשכל תחנה יותר טרגית מהשנייה. הבחירה בשתי שחקניות שכל כך דומות זו לזו היא הברקה. לרגע לא נבין במי אנחנו צופים – באם או בבת. הסיפור של מי מסופר כעת?

     

    סיפורה של האם חושף אמת קשה (ולא שלא ידענו אותה, אך בכל זאת) במלחמת אחים כולם מפסידים, אבל נשים וילדים על אחת כמה וכמה. שנאה מעוורת מלהבחין בבני אדם ולפעמים שנאת אחים היא השנאה הקשה מכולם. בהתאם לכך, הסרט ינוע מכאב אחד לאחר ללא הרף, כאשר רף הכאבים הולך וגדל. חשבתם שרצח על רקע חילול כבוד המשפחה זה קשה? חכו חכו, עוד לא ראיתם כלום.

     

    כפי שהבנתם, האישה ששרה, שייך אמנם לז'אנר סרטי הדרמה חברתית-פוליטית-אקטיביסטית, אך אפשר לראות אותו באור קצת אחר (וייסלחו לי קוראיי הפוליטיים-פמיניסטים-אקטיביסטים). אם מקלפים ממנו את כל המשמעויות הפוליטיות-חברתיות שלו, זהו סרט משפחתי. כן סרט משפחתי. נכון, המסרים החברתיים והפוליטיים, הם חשובים (גם אם מעט דידקטיים), גם זעקת ההתעללות בנשים היא חשובה ומשמעותית, אך אין לזלזל ולהקל ראש גם בהלך הרוח המשפחתי שבו. זהו סרט על סודות שאנשים נושאים איתם עד המוות, על סיפורי חיים שאנשים מסתירים ועל התחלות מחדש במקום אחר בתקווה לקבור את העבר. אך האם בכלל אפשר לקבור את העבר ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה? כעת זה במזרח התיכון, אך אפשר היה להעתיק את העלילה לזמן אחר ולמקום אחר, אירופה למשל לפני 65 שנה נגיד, וזה עדיין יהיה רלוונטי.

    כאשר מדובר בטרגדיות אנושיות, האינסטינקט הוא לחשוב שמדובר במסחטה רגשית, אך המקרה של האישה ששרה הוא הפוך לחלוטין. בקלות אפשר היה ללחוץ כאן על נקודות הקיטש והפורנוגרפיה של הכאב, אך הבמאי דניס וילנו, בוחר בדרך של איפוק ואולי אפילו בסוג של עידון אסתטי מצולם היטב (עד כמה שאפשר לקרוא לזה עידון), אבל זה לא יהיה קל.

    ''

     

    במסגרת המסורת הכה טרנדית כעת, גם האישה ששרה הוא סרט תובעני. יש לו קצב אחר. הוא בונה את עצמו לאט לאט- לבנה אחר לבנה, פרט אחר פרט. הוא מנצל היטב את הזמן העומד לרשות צופיו. יהיו כאן טוויסטים. תהיה פה הליכה קדימה-אחורה. יהיו כאן פלשבקים. נתבלבל בין הדמויות, שייראו לנו טיפה דומות. נתבלבל בין השמות, הזמן והמקום. אבל בקצב אחר.

    לפעמים האיטיות הזאת היא בעוכרי הסרט. אם במהלך כל הסרט נשלפו הקלפים אחד אחד ובאיטיות. נראה שלקראת הסוף מישהו לחץ טיפה יותר מדי חזק על הדק הטרגדיות והחליט לחשוף הרבה קלפים בבת אחת. התחושה היא של כמעט מחנק. כמה כאב אפשר לשאת בבת אחת? אבל רגע לפני שזה ירגיש קצת יותר מדי, נגיע לסוף ואיזה סוף זה יהיה. ממש כמו הפתיחה שלו – לופת, מטלטל, עצוב. רק סבלנות. תתאזרו בסבלנות.

     

    אם מקודם הזכרתי את רדיוהד שבפתיחה, תהיתי אם הבחירה לשלב בפסקול המועט שני שירים (מעולים) של רדיוהד מהאלבום Amnesiac – היא מקרית. הרי האמנזיה הנגזרת משם האלבום היא מחלת השכחה ואילו כאן זו מחלת הזיכרון. מקרי? לא חושב.

     

    האישה ששרה הוא סרט חזק מאוד, בעיקר בסופו, שגרם לי לתהות – באיזה עולם אנחנו חיים? וגם - האם באמת צריך לדעת הכל? לא יודע. עוד אין לי תשובה חד משמעית על כך. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך