עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    7 תגובות   יום שבת, 21/5/11, 09:14

    ''

     

    לפני כמעט שנה הסתובב לו בארץ ה- סרט שהיה (לכמה רגעים) הדבר הגדול הבא. כולם דיברו עליו. כולם רצו לראות אותו. כולם התפעלו מההישג הגדול ונדהמו להווכח שהנה סוף סוף הגיע סרט כל כך רלוונטי לקולנוע. כל כך עדכני, כל כך אמיתי. לסרט ההוא קראו הרשת החברתית. סביר להניח שאם לא היה נאום המלך בסביבה, הוא היה גורף יותר מפרס אחד מרכזי או שניים בטקס האוסקר. בשקט בשקט (ואחר כך ברעש גדול), יצאה בערך באותו הזמן בעולם ורק עכשיו אצלנו, המקבילה התיעודית שלו – קטפיש. בכל מה שהסרט ההוא ניסה להגיד והצליח לעשות זאת רק באופן חלקי, בא קטפיש (ולא, לא נזכיר את הקשר לישראל), שזורק לנו את האמת המטרידה בפרצוף. אנחנו שפמנונים.

     

    בדיוק כשחשבנו שכבר שמענו הכל על הפייסבוק (מבלי להגיד מילה על המחאות שנולדו שם) וסיפורי הזוועות על מחדלי האינטרנט בא קטפיש ומלגלג - עוד לא ראיתם כלום. אם להשתמש בקלישאה הנדושה - המציאות עולה על כל דמיון, בקטפיש זה אנדרסטייטמנט. מופרך? הזוי? לא אכחיש. זה בדיוק הסרט שבא להדיר שינה מעיניכם. וזה עוד סרט תיעודי. לא פעם ולא פעמיים חשבתי בראשי במהלך הצפיה: לעזאזל, מתי בפעם האחרונה הרגשת מוטרד כל כך בסרט תיעודי? ממתי סרט תיעודי גורם לך לפחד כאילו אתה ילד קטן שנשאר עזוב בחושך?  ובכן, ברוכים הבאים למציאות שאפילו טובי התסריטאים לא היו יכולים להמציא. ואם כן, זה היה נשמע מצוץ מהאצבע.

     

    ''

     

    את המציאות העקומה, הבלתי נתפסת הזו ננסה לתמצת בקצרה על מנת לא לקלקל, כי בכל זאת מדובר בסרט מתח, אתם יודעים. ניב שולמן, נייס ג'ואיש בוי העוסק בצילום וקולנוע, מצלם עבור ה"ניו יורקר" תמונה. הוא מקבל בפייסבוק שלו הודעה מילדה בת 8, בשם אבי, המספרת לו כי ציירה את התמונה מחדש. ליד הילדה המוכשרת והמיוחדת אפילו פיקאסו נראה מישל קישקה, ואט אט נרקם קשר בין הצלם החינני לילדה ומשפחתה. בין היתר נרקם אפילו קשר רומנטי – וירטואלי – בין ניב למייגן, אחותה הגדולה של אבי. מכאן כדאי אולי לעצור על מנת לא לקלקל, נאמר רק כי טעות אחת במארג, חושפת תרמית גדולה, מטרידה ומדהימה של זהויות מושאלות ובדויות.

     

     

    מעבר לכך שהסיפור מעורר בעתה, עד כדי קשיים בהרדמות אחר כך, העוצמה הגדולה של קטפיש היא ביכולת ללכת עד הסוף ולא לחסוך מהצופה דבר. לספר עלילה, גם אם היא מביכה ולפתל אותה עם טוויסטים קיצוניים. מסתם סיפור קטן ומחמיא על הערצה ואמנות שתועד במקרה, עד לפרשיה החושפת שוב כמה הרשת היא קרקע נפלאה לחולי נפש. וכך בעצם להרעיד את עולמו של הצופה. לגרום לו לחשוב. להניע אותו מסביבת הנוחות.

     

    אי אפשר שלא לחשוב שוב על מידת החשיפה שלנו, ומי באמת צופה בנו. זה לא היה עובד אלמלא היה במרכזו ניב שולמן (לא, הוא לא ישראלי, תנוחו) – עלם חמודות, כריזמטי ושובה לב וכמובן מושאי אהבתו, נציגי אמריקה האחרת. גם אמריקה לא יוצאת מוחמאת מדי מכל הסיפור. מעוותת. טראשית, כמו שרק אמריקה יכולה להיות. יחד הם גורמים לנו לחשוב שהדבר עוכר השלווה באמת הוא שאנחנו לא יודעים כלום. שכמו הקרינה הסלולרית, כך גם עם החשיפה. אנחנו עוד לא יכולים לאמוד את הנזק שזה עושה לנו.  קטפיש יגרום לכם לחשוב שוב ושוב על מהי חשיפה.

     

    חשיפה במילים אחרות: במה אני מוכן לשתף, האם אפשר להיות בקשר וירטואלי עם מישהו שאנחנו לא מכירים ומי עומד שם באמת. מילה שלי, ביום שאחרי הסרט, אפילו הסטאטוסים של החברים שלכם בפייסבוק ייראו לכם חשודים. מי מסתתר מאחורי המסיכה – קטפיש או ילדה יפה. 

     

    Catfish - להשיג בספריות ה DVD, בסינמטקים ובyes דוקו והחל מ28.7 בבתי הקולנוע

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך