עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    ביקורת על מארק רונסון בהופעה בישראל , Mark Ronson & The Business Intl.

    מארק רונסון - פאנקי טאון או המסיבה הכי טובה בעיר

    21

    מוזיקה  מארק רונסון, איימי ויינהאוס

    11 תגובות   יום שישי , 26/8/11, 09:28

    ''

    כמה כיף להרגיש לרגעים אחדים שאתה חלק מהעולם ולא פרובינציה רחוקה אי שם במזרח התיכון הלוהט והמדמם. כמה כיף לראות היסטוריה מוזיקלית בהתהוותה ולספר לילדיך: היי, אני הייתי בהופעה שלו עוד כשהוא היה כזה קטן. כמה כיף לראות בזמן הווה את הדבר הגדול הנוכחי ולא להיות מוזן משאריות מחוממות של קריירה. כמה כיף לרגעים אחדים לשכוח מכל מה שקורה מסביב ופשוט לתת למוזיקה לסחוף אותך. כמה כיף שמארק רונסון בחר בתל אביב לסיום מסע ההופעות של האלבום המעולה שלו Record Collection.


    לערב הזה היו רק שתי אופציות מבחינתי: או ההופעה של הקיץ או הכישלון של הקיץ. שום דבר באמצע. כמי שפיתח מערכת יחסים צמודה (וחד צדדית) עם רונסון, התרגשתי מהערב הזה כמו לפני דייט ראשון שדיברת כבר עם הצד השני ואתה חצי מאוהב, אך למבחן המציאות ניתן לקרוא בדרך כלל: החלום ושברו. בקיצור, לא ידעתי מה יהיה והכנתי את עצמי לכישלון, רוב הזמן. כמי שדאג וטרח להשמיע באוזני כל שרקורד קולקשן היה אלבום השנה שלי בשנת 2010 (ואפילו כתבתי על זה כאן) ואחד המושמעים אצלי בתקליטיה עד דקה זו. וזה כשעוד רוב האנשים די פקפקו במארק רונסון וקראו לו פוני של טריק אחד ולטריק הזה קראו: איימי ויינהאוס. אז יכול להיות באמת שגני התערוכה אמש זכו בעוד אלף צופים בזכות מותה של ויינהאוס ואין לי ספק בזה. האלף הנוספים הגיעו בזכות, להיט חורך הרדיו בכיכובו של בוי ג'ורג' (ועוד אומרים שגלגלצ מתה) והשאר? השאר הכירו היטב את שלושת אלבומי הרונסון וידעו לשיר מילה במילה וזכו בערב של מיטב הלהיטים פלוס בונוס.

     


    אז שלא תטעו לחשוב שהכל היה מושלם בערב הזה. להיפך, היו לו מגרעות. כמו בכל דייט ראשון ומוצלח ויש לומר אותם גם מבעד לעננת האהבה שאני אפוף בה כרגע. הסאונד בגני התערוכה פשוט רע. רע לתפארת. רונסון, מי שידוע מעבר לכל כמלך ההפקה המצוחצחת והמרהיבה, היה יכול להיות די מובך אם עמד בקהל במרחק לא כל כך קרוב לבמה. היופי במוזיקה שלו היא הפרטים. שום דבר לא חומק ממנו: החל מפעמון אופניים ועד לתאונת דרכים, מקולות רקע מושלמים ועד לטון וחיתוך השירה. ואילו אמש כל זה רוב הזמן לא היה. הווליום היה חלש מדי, הצליל לא היה נקי בכלל. לרגעים אפילו היה קשה לשמוע מה הוא אומר. טיפול בנושא הזה היה הופך את הערב מטוב מאוד למצוין. מהופעת הקיץ להופעת העשור. אבל היי, אנחנו לא פה כדי להתמרמר. בואו נתמקד במה שכן היה?

     


    היה המון. מעבר לכריזמה המגניבה והנוטפת של רונסון, הבחור פשוט יודע לעשות שני דברים: הראשון והמתבקש זה המוזיקה, השני זה לאסוף חבורה של מוכשרים ולהפוך אותם לתשובה ההיפסטרית לפרויקט של עידן רייכל. גם מי שלא ממש הכיר את רוב השירים (והיו לא מעט כאלה) יכול היה להתענג על שירים שאין דרך לכנות אותם מלבד מעולים. פיוז'ן טעים של Fאנק, עם סינתיסייזרים מהאייטיז, מחוות לדיסקו הסבנטיזי, היפ הופ מקפיץ וקריצה גם לדאבסטפ ולרוקנרול. יש פה הכל, ממש שיר לכל טעם. וחוץ מזה, יש לו גם המון להיטים! מסתבר שרוב הקהל דווקא חזק באלבום השני שלו Version, שמעניין להיזכר שאיתו הוא הופיע כאן בזאפה. כן, בזאפה. גם רונסון תהה אתמול איפה היו כולם לפני שלוש שנים. התשובה: הם שמעו את איימי ויינהאוס.

     


    אז אם בלהיטים עסקינן, אין ספק שרונסון יודע עריכה מהי. אמנם ההופעה מתבססת על אלבומו השלישי שהעם מכיר ממנו מגה להיט אחד, אבל יש לו מספיק ארסנל להשפריץ להיטים על הקהל ולערבב היטב את התמהיל: שירי האלבום השלישי ואז להיט הבכורה שלו   Ooh weeשדוגם את סאני של בוני אם ברוב גאוניותו ואז תור הזהב של האלבום version עם oh my god שלמרבה הצער לילי אלן לא היתה אמש, אבל קיבלנו תחליף מעולה בדמותה של רוז אלינור דוגאל, מהאלבום השלישי. לא ממש הצטערנו שאת רובי ווילאמס החליף אלכס גרינוולד, אף הוא מסולני האלבום השלישי,  שהפריץ בעצמו  זיקוקים ב The Only One I Know. רוז המעולה גם תבצע בהמשך מאש אפ מלהיב של hey boy ו stop me.

     


    באמצע הערב היה רגע שנוי במחלוקת, לפחות אצלנו בחבר'ה. הלהקה פינתה את מקומה ונשארנו עם רונסון  בעמדת הדיג'יי לסט קצר ומלהיב (משל היה טייסטו) של טעימות מכל מה שהקהל של רונסון אוהב לאכול. זה נתן לערב את הטאצ' המסיבתי ממילא שהוא כבר היה בו. אפילו דפש מוד וביונסה התארחו לרגע קצר בתקלוט הזה. לחבר אחד זה היה רגע מיותר. לחבר אחר – חוויה.


    מכאן ועד הסוף זכינו בהפצצה בלתי אפשרית של להיטים ולהג חמוד מפי רונסון, על כמה תל אביב מקסימה והקהל חם וכמה הוא שמח לסגור פה את הטור העולמי. יופי, בוא נשיר קצת.  מבחינת רוב הקהל השיא הראשון והמטריף היה בוי ג'ורג'. כן, לרגע מרחוק זה נראה כאילו ליזה מינלי הגיעה לביתן, אבל אי אפשר להתבלבל. מדובר בבחור. למרות הקול שאיבד את זה, אי אפשר שלא להסחף ואכן הקהל נמס מהשיר Somebody to love me ובצדק. בוי ג'ורג' המשיך גם בביצוע מעולה ל do you really want to hurt me, שהעיבוד של רונסון נתן לו אינטרפטציה אחרת שעזרה לשכוח שמדובר בשיר טחון עד כדי מיאוס.


    כמובן שהשיא השני של הערב היה המחווה לויינהאוס. אי אפשר היה להתעלם מזה. זה היה מתבקש ואם לא, הקהל היה חוזר הביתה כשחצי מתאוותו בידו ורונסון ידע זאת היטב. לטובת ביצוע השיר הזמין רונסון את צ'ארלי וואלר מ The Rumble Strips, שעוד בחייה ווינהאוס חשבה שזהו חידוש מצוין ובצדק. היה אקוסטי ומרגש. המחווה לאיימי נמשכה גם עם הביצוע המתבקש לוואלרי מתוך האלבום השני של רונסון. כאן שוב חזר לבמה קייל פולקנר (שהרס אותנו בתחילת הערב עם the bike song) ולרגע צמרר כשחתך את ההברות בדיוק כמו איימי. וואו.


    את ההתרגשות של מארק רונסון אפשר היה כבר להרגיש בשיר האחרון. סוף הטור, הופעה אחרונה, שיר אחרון והנה תסמונת הטורט שלו יצאה ואחרי כל מילה שניה זכינו בפאקינג חמוד ובסינגל הראשון שיצא: bang bang bang. אין ספק, הירי פגע במטרה. היה כיף. דייט מוצלח. ניפגש שוב?

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך