עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    13 תגובות   יום ראשון, 26/6/11, 05:48

    ''

    הסיפור הקצר מת. עכשיו זה רשמי. אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה. הסיפור הקצר מת. ממעטים לכתוב ספרים טובים עם סיפורים קצרים מעולים (טוב חוץ מאליס מונרו, אולי) והפסיקו לעשות סרטים טובים עם הרבה סיפורים קצרים. צריך לומר את האמת, סרט הבנוי מריבוי של סיפורים קצרים שמתאגדים לסיפור אחד גדול ואפקטיבי, זה לחלוטין העשור הקודם. איך שלא נהפוך את זה, התחושה לא פעם, שריבוי סיפורים קצרים המתאגדים לתמונה כוללת אחת, מחמיצים את הפרטים הקטנים ומשאירים טעם חמצמץ של תפסת מרובה, לא תפסת.

     

    זה גם הטעם העולה בסוף בין השמשות. במחשבה ראשונה התחושה היא אכזבה. מה רצה להגיד הבמאי? עם מה אני הולך הביתה? וכאן חשבתי - אפשר להגיד שכשמו כן הוא, בין השמשות. המושג בין השמשות בא לרוב, להסביר תקופת מעבר בין אירועים גדולים וזמנים משמעותיים, למשל בין היום ללילה,  רגע לפני שהכוכבים יוצאים החוצה. דהיינו אזור הדמדומים של החיים.

    אך במקרה הזה - לא זה ולא זה. לא בשר, לא חלב. לא יום ולא לילה. שום תחושת מעבר, או לחות אחד משמעותי. אם כך, יותר מדויק היה לקרוא לו -  בין הכיסאות. יש כאן הרבה סיפורים קצרים ושונים שבסופו של דבר ימצאו את עצמם במקום אחד מתעמתים זה עם זה. אבל מה שווים הסיפורים, יפים ככל שיהיו ומרגשים ככל שיהיו, אם אין להם התחלה-אמצע-סוף וכאן? וזו בדיוק הבעיה של בין השמשות, סרטו הראשון באורך מלא של אורן זינגמן המבטיח. מצד אחד עודף סיפורים, מצד שני זהו סרט קצר מאוד. כך שסיפורים מעניינים הולכים ברובם לאיבוד והחיבור ביניהם רופף, במקרה הטוב. מכאן נובעת עיקר האכזבה – כי יש כאן פוטנציאל אנושי וסיפורי מעניין ומרתק שהולך רק עד חצי הדרך וחבל. רוברט אלטמן? זה עוד לא.

    לא מעט סיפורים, או התחלות של סיפורים יש בסרט. מוכנים ללקט מהיר שלהם? בבקשה: אנה (נטליה פאוסט), היא אם ארגנטינאית שלוקחת את בנה רפא (איאן צנטנר המקסים), בן ה 9 לניתוח ברית מילה. בבית החולים, נקודת המפגש של רוב הדמויות בסרט, היא פוגשת רופא (גל זייד המצוין) המסביר לה כי נדרש לשם הניתוח אישור של האב, שנמצא בארגנטינה. מה שהאם לא מספרת זה, שכנראה הוא לא יחזור. לרופא עצמו יש לו עסק לא פתור בפני עצמו, עם אביו השוטר (רמי דנון), שיהיה חלק בשני הסיפורים הבאים. אלכס (שמיל בן ארי) אוסף את ביתו אושרי (רותם זיסמן כהן), שחוזרת מטיול ארוך בדרום אמריקה. בדרכם הביתה הם יהיו מעורבים בתאונת פגע וברח אשר תטרוף את כל חדוות החזרה הביתה והתרגשות השיבה. במקביל, חווה (ריימונד אמסלם) דיילת מכירות בדיוטי פרי, אם חד הורית גם היא לילדה שחושבת שאין לה אמא, תגלה בטעות את פרטי האימוץ שלה ותעקוב אחר האם הנוטשת, דליה. דליה (אורלי זילברשץ) בעצמה היא ספרית בעלת ילדה מחוננת ומוכשרת שבסופו של דבר תקלע אף היא לבית החולים ולא אגלה לכם למה.

    בבית החולים רפא (זוכרים?) יפגוש את תמר (יערה פלציג המעולה), נערה בכיתה ט' החולה בסרטן הודג'קינס מתקדם. תמר סוחפת את רפא להרפתקה, בה יגלה את האמת על החיים. וואו, עכשיו אפשר לקחת נשימה, כי כל זה (ועוד לא סיפרנו הכל) יבוא לידי ביטוי ב 90 דקות סרט וזו בעיה לא קטנה. המשותף לכולם- סודות ושקרים. כל אחת מהדמויות המובילות משקרת ומחביאה סוד ותפקיד הילדים הוא לחשוף אותם. החיסרון- אי אפשר לספר כל כך הרבה סיפורים ולהצליח לארוג אותם בלי יותר מדי חורים בעלילה וכך יוצא שיש סיפורים שלא ברור מה תפקידם ומה הם משרתים בעלילה. הידוק וניפוי של חלקם היה משרת טוב יותר את הסרט ומאפשר להרחיב סיפורים אחרים.

     

    ובכן בין השמשות הוא לא סרט רע. בכלל לא, אבל זהו גם לא סרט טוב ואני באמת רציתי לאהוב אותו כל כך. אפילו  אורלי זיברשץ , שחקנית נפלאה לכל הדעות, מקבלת תפקיד מצוין אך קצרצר מדי וקטן עליה בכמה מידות, משאירה טעם של עוד, לא מספק. כך גם ריימונד אמסלם, שלא מביאה את מלוא האיכויות שלה לידי ביטוי ויוצאת די חיוורת. כך יוצא שיש פה לא מעט רגעים יפים שמראים איזה פוטנציאל אדיר היה כאן, אם רק היה יותר הידוק. הנחמה הגדולה היא ששחקנים שכן מקבלים מקום ובראשם דווקא הנבחרת הצעירה: יערה פלציג ואיאן צנטנר, גונבים את ההצגה בקלילות לגברדיה הבכירה שמסתובבת סביבם.

    אז עד שיקום הרוברט אלטמן הבא, רק אפשר להפסיק עם טוואי הסיפורים?

     

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך