עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    רשימה

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    15 תגובות   יום שני, 29/8/11, 18:19

    ''

     

    הרבה מאוד פעמים אנשים יוצאים מסרט כלשהו ואמרים הו..זה סרט קטן.  אז למה הם מתכוונים כשהם אומרים על סרט: סרט קטן? לרוב הם באים דווקא להחמיא לסרט. אולי לא יוצאים מגדרם אבל בהחלט יש פה צד מחמיא. אם ננסה לפרק את המונח סרט קטן, נגלה שבהגדירנו סרט ככזה אנחנו בעצם מתכוונים לסרט צנוע מידות, עם סיפור קטן מהחיים ומשחק טוב רוב הזמן.

     

    בוקר טוב אדון פידלמן הוא בדיוק סרט כזה. סרט קטן. בהמשך לקו הצנוע והשקט שמוביל יוסי מדמוני כבר שנים (בד"כ בזוגיות עם דוד אופק והפעם בלי), החל מבת ים ניו יורק, אחת מסדרות הטלוויזיה הכובשות, הצנועות והטובות ביותר בעיני אי פעם, עבור במנגליסטים (אף הוא סרט קטנטן) וכלה כעת בבוקר טוב אדון פידלמן. זהו לא סרט גדול. בכלל לא. זה סרט קטן.

     

    על הנייר אדון פידלמן (נקרא לו כך בקצרה) הוא בעל סיפור מוכר מדי וחצי לעוס: יעקב פידלמן, בעל סדנה לשחזור רהיטים עתיקים טוב לב, אך מסוגר ושתקן, נקלע לקשיים כלכליים, לאחר ששותפו נפטר במפתיע מדום לב. על תקן הרשע יעמוד בנו, נוח פידלמן, צעיר גאוותן ויהיר שסגר עסקה לבניית מגדל עם השותף זכרונו לברכה, מאחורי גבו של אביו. כמובן שהקשר בין השניים בעייתי, באין אמא בתמונה, כמו גם הקשר בין נוח לאשתו שנמצאת בחודשים המתקדמים להריונה. אנטון, עובד "בעייתי" בסדנה יחשוף אוצר בלום (פסנתר סטיינווי מ1882) שעשוי להציל את הסדנה אך יתקע את המערכת היחסים בין אב לבנו, על שרטון חד יותר. מוכר? מוכר. השאלה כעת איך הביצוע והתשובה היא: רוב הזמן טוב, אבל בהחלט לא תמיד ולא מספיק.

     

    מה שמפריע לאדון פידלמן להתרומם מסרט טוב לסרט טוב מאוד, מעבר לשימוש בסיפור השחוק, זה עודף החוטים הפרומים בעלילה ועודף בעלילות משנה שלא ממש מקדמות את הסרט. יותר מדי שאלות נשארות פתוחות, מצד שני – פחות מדי תשובות שאנחנו הצופים מצליחים לקבל, מה שמשאיר אותנו חצי מסופקים. למה מערכת היחסים של נוח כל כך עכורה עם כולם? למה ברח אנטון הצעיר מהבית? הן רק חלק מהשאלות הלא ממש ברורות, ובקיצור יותר מדי תהיות מה רצה הסרט להגיד.

     

    זה לא אומר שאין במר פידלמן רגעים יפים. יש. רגעים יפים הם הרי ההתמחות של מדמוני. לקחת פיסות חיים זעירות, דקויות דקיקות ולהיות מושלם בהן. זה בא (מעט מדי פעמים אבל בכל זאת) לידי ביטוי ברגע קטנטן, פשוט לכאורה, בו עומדים האב ובנו ומנסים לעצור מונית. התנועה הזהה והיכולת להביע ללא מילים שהקשר המשפחתי הזה, על אף הקשיים שבו, אי אפשר באמת לנתק אותו. או הביקור החינני של אנטון וחווה בביתה של קשישה בחיפוש אחר חלפים לפסנתר הוא אחד מרגעי ההומור היחידים בסרט. משהו מן העצב והדכדוך הקיומי שאופף את כולם משתחרר לרגע ומראה מה היה יכול לקרות אם מישהו היה לוקח את עצמו קצת פחות ברצינות.

     

    כמובן שאי אפשר לדבר על אדון פידלמן מבלי להזכיר את אדון פידלמן. ששון גבאי, בשבילכם. על אף היותו צעיר מדי לתפקיד, ששון גבאי עושה עבודה נפלאה. במקרה שלו, לא משנה איזה תסריט יקבל לידיו, הוא יעשה ממנו מטעמים נפלאים. כנראה שגם ארז קו-אל התסריטאי ויוסי מדמוני הבמאי, יודעים זאת היטב ומזכים את גבאי בלא מעט פריימים בהם המצלמה מתמקדת על פניו בשוטים ארוכים וכל נים בפניו אומר הכל. אז מי צריך בכלל טקסט לרגעים צלולים כאלה?! אלו הרגעים הקטנים גדולים של הסרט. מישהו צריך לדאוג ששון גבאי יעשה יותר קולנוע ישראלי, זה מגיע לנו. גם הנרי דוד מפתיע לשם שינוי, אחרי שבבודדים תצוגת המשחק שלו היתה בינונית בלבד. שרה אדלר, מקסימה כתמיד.

    גם הבחירה למקם את אדון פידלמן בפלורנטין שמצטלמת נפלא היא בחירה חכמה, להציג נוף אחר ואותנטי יותר (כתושב השכונה, התמלאתי כבוד). גם השימוש בפסקול המוצלח מאת אבי בללי (שעדיין הפסקול הכי טוב שכתב היה ונותר הפסקול לכנפיים שבורות) מביא כאן פסקול עשיר ויפה, עטור כלי מיתר עגמומיים. גם הצילום המרשים של בועז יהונתן יעקב מקנה לסרט עוד טיפה מהאווירה המלנכולית שלו ובאמת מצליח להפוך את הסדנה למקום אפוף קסם.

     

    מחשבה אחת קיננה בי לאורך כל הצפייה בסרט:

    יש משהו מאוד משעשע בעובדה ששלושת הסרטים המרכזיים המועמדים לפרס אופיר : הערת שוליים, השוטר ובוקר טוב אדון פידלמן מאוד שונים, אבל גם מכילים לא מעט נקודות דמיון. חוץ מזה ששלושתם סרטים מאוד רציניים עם מעט מדי הומור. למשל: יחסים עכורים בין הורים וילדים (בעיקר אבות ובנים) באים לידי ביטוי בהערת שוליים ובפידלמן ואפילו בהשוטר. זוג בהריון מתקדם וקשיים כלכליים בשוטר ובמר פידלמן. ואפילו תתפלאו לדעת, שהספורט הפופולרי בישראל הוא דווקא הסקווש, אחרת איך אפשר להסביר שגם בהערת שוליים וגם במר פידלמן יש סצנה בה הבנים (הנובורישים?) משחקים סקווש, בעוד האבות הקשוחים מסתפקים במועט. מקרי? לא בטוח. אגב, חשבתם מה היה קורה אילו ששון גבאי ובראבא היו מחליפים בסרטים?

     

    כאשר מצד אחד מתיישב לו הסוס המנצח הערת שוליים ומהצד השני השוטר, האנדרדוג  היומרני והבון טון הבא, מתיישב לו בכבדות מה באמצע בוקר טוב אדון פידלמן. הוא לא גדול מהחיים כמו הערת שוליים, הוא לא חתרני כמו השוטר. הוא רק סרט טוב באמצע. צנוע.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      פרופיל

      rotemmon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בלוגים אהובים

      • שמנמנים

      הטוויטר שלי ואני יצאנו לדרך