עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    3 תגובות   יום חמישי, 5/2/15, 09:44

    עפ 2910/94 - ארנסט יפת ו-8 אח' נ' מדינת ישראל, פד נ(2), 221(28/02/1996)===================================================ע"פ 2910/94ע"פ 2912/94ע"פ 2922/94ע"פ 2929/94ע"פ 3737/94

    1. ארנסט יפת ע"פ 3737/942. מרדכי איינהורן ע"פ 2910/943. אי.די.ב. חב' לאחזקות בע"מ4. רפאל רקנאטי5. אליהו כהן6. אודי רקנאטי ע"פ 2912/947. דן בבלי ע"פ 2922/948. אהרון מאיר9. דב נווה ע"פ 2922/94

    נגד
    מדינת ישראל

    בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים 
    [28.2.96]


    השופט ד' לוין

    השופט א' מצא

    השופט י' קדמי

    השופטת ט' שטרסברג-כהן

    השופט צ' טל


    ערעורים על פסקי דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 18.5.94 בת"פ 20/94 ומיום 10.4.94 בת"פ 524/90 שניתנו על ידי כבוד השופטת מ' נאור 

    עו"ד י' ארנון; ברק טל - בשם המערער 1עו"ד ר' כספי, קנת מן, גד טיכו, ר' אמיריניב - בשם המערער 2עו"ד ד"ר א' גולדנברג, ב' אוקון, ד"ר א' קלגסבלד, - בשם המערערים 3-6עו"ד ח' מלצר, ד' שיינמן, ד' פדר, י' נקדימון - בשם המערער 7עו"ד י' ארנון, ברק טל - בשם המערערים 9-8עו"ד מ' לדור, נ' בן-אור, א' אלף, ר' אנגל - בשם המשיבה

    פ ס ק - ד י ן
    השופט ד' לוין

    מבוא
    1 ביום 6.10.83 נפל דבר בכלכלת ישראל. בבורסה לנירות ערך שבתל- אביב-יפו - בורסה שגילתה לכל אורך שנת 1983 אי יציבות, שהתבטאה במהפכים ובתנודות חריפות בשווי המניות החופשיות ובסופו של יום גם בשווי המניות הבנקאיות - גברו והתעצמו ההיצעים, ודומה היה שהמשקיעים מבקשים להפטר ממניותיהם בכל מחיר. הבנקים אשר ויסתו את מניותיהם הם, כפי שיסופר להלן, ניסו לעמוד בפרץ וקלטו במשך התקופה שקדמה למשבר במימדים גדלים והולכים, את מניותיהם וזאת כדי לשמור לפחות על יציבותם. אולם, משגברו ההיצעים, מטעמים שעוד ידובר בהם, התקשו הבנקים המווסתים וחברות מטעמם אשר עסקו בפועל במלאכת הויסות, לעמוד מול התופעה. הצטברו אצל החברות המוסתות מלאים אדירים של מניות הבנקים שלא היה להם שוק ריאלי. המקורות הכספיים של הבנקים, וכפועל יוצא מכך של החברות המוסתות, הלכו ונתדלדלו, עד שגבר החשש להתמוטטות חריפה של המניות הבנקאיות הנסחרות בבורסה, אשר היתה מביאה בעקבותיה מפולת בשוק ההון בכללו ומערערת לכאורה את יציבותם של הבנקים. 
    גבר החשש שציבור המשקיעים שלפי הערכה הקיף כמעט כל בית אב בישראל, ייפגע קשות ועלו אף מחשבות וחששות שמא המשבר החריף בשוק ההון יאבד שליטה ובעקבותיו יפגעו גם לקוחות הבנקים המחזיקים את כספם בפקדונות, אשר בשל חרדה לגורל כספם "ירוצו אל הבנקים", ימשכו את כספם ובכך יערערו את יציבות הבנקים עצמם. 
    שר האוצר, ראשי משרדו והמופקדים על שוק ההון ראו את הסכנה המרחפת על-פני היציבות הכלכלית של המדינה והחליטו לעמוד בפרץ להציל את הניתן. כך הוחלט לסגור את הבורסה ולהפסיק את הסחר לפרק זמן מוגבל החל מיום 6.10.83 ולהבטיח לציבור המשקיעים, על סמך הסדר שייעשה בין המדינה לבין הבנקים, את ערכן של המניות הבנקאיות. המדינה נטלה על עצמה התחייבות מרחיקת לכת כלפי הציבור לפדות את המניות במועדים שונים, על פי ערכן ערב סגירת הבורסה בתנאים מסויימים. בכך שמרה על ערך המניות של הבנקים, מיתנה עד למאד את הפגיעה בציבור המשקיעים, והפיגה את החשש שיציבות הבנקים המרכזיים תיפגע, על כל ההשלכות השליליות למשק שעלולות היו לנבוע מהמשבר. 
    הסדר זה גבה מחיר כבד מאד מהמדינה ובעקיפין מכלל הציבור, שהרי ההתחיבות שנטלה על עצמה הממשלה כלפי ציבור המשקיעים נאמד אז בסכום של כ 6.9 מיליארד דולר. 
    2. משבר המניות הבנקאיות עורר סערת רוחות בציבור, אשר איבד אמונו בשוק ההון. התקיימו דיונים סוערים של הרהורים שלאחר מעשה ושל חשבון נפש נוקב, גם ברשויות השלטון שאמורות היו להנהיג את מדיניות שוק ההון ולפקח עליה, גם בממשלה המופקדת על קביעת המדיניות הכלכלית ויישומה הראוי, גם ועדת הכספים המבקרת פעולות הממשלה בתחומי הכלכלה והכספים, וגם בחוגי הכלכלה בישראל ולא למותר להדגיש בקרב הציבור הרחב שהיה נסער מהמציאות העגומה שנקלע אליה. 
    3. כפועל יוצא מכל אלה התערבו בענין מבקר המדינה והועדה לביקורת המדינה של הכנסת שדרשו מהרשויות השלטוניות דין-וחשבון על מה שקרה. כתום הביקורת של מבקר המדינה ולאור המלצותיו, החליטה הועדה לעניני ביקורת המדינה של הכנסת על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית שתחקור בפרשת המניות הבנקאיות, ויסותן והכרוך בכך. הועדה הוקמה על פי דין. הרכבה נקבע על-ידי נשיא בית המשפט העליון, ובראשה ניצב שופט בית המשפט העליון ד"ר משה בייסקי. זו נתבקשה "לחקור" את כל העובדות והגורמים שהביאו לויסות המניות הבנקאיות, מתחילת הויסות ועד למשבר שפקד מניות אלה, בחודש אוקטובר 1983. 
    4. דו"ח הועדה (שתכונה להלן: ועדת בייסקי) הוגש ביום 16.4.86 לועדת הכנסת לביקורת המדינה ולממשלה, ואף פורסם ברבים. בדו"ח ממצה ומעמיק זה, הצביעה הועדה, כמסתבר, על מי שנחשבו בעיניה אחראים לתהליך הוויסות והפורענות שבאה בעקבותיו, והמליצה על נקיטת סנקציות אישיות ומוסדיות כנגדם. לאור הממצאים וההמלצות שבדו"ח, נפתחה חקירה משטרתית כנגד הבנקים המווסתים, מנהליהם, עובדיהם ורואי-חשבון שלהם בנושאים שונים הקשורים לנושא שעסקה בו ועדת החקירה בהתאם להמלצות (אין אנו מתייחסים לדו"ח הועדה בכללו ולפרטים, משום שדו"ח זה אינו מונח בפנינו, כשם שלא הונח בפני הדרגה הראשונה, על שום שבמצוות סעיף 22 של חוק ועדות חקירה, תשכ"ט 1968, דין-וחשבון של ועדת חקירה לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי). 
    5. ממצאי החקירה המשטרתית הובאו לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, מר יוסף חריש, ולאחר עיון ממושך בחומר החקירה הגיע היועץ לכלל החלטה מנומקת שאין הוא רואה ענין ציבורי לשוב ולהביא על הציבור, הן את ההוצאה והן את הטירדה והיגיעה שב"גילול יריעת פרשת הויסות לאחור". החלטתו זו של היועץ המשפטי הועמדה לברור ולביקורת בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בבגצי"ם 943/89 940/89 935/89 גנור נ' היועמ"ש, פ"ד מד(485 (2 (להלן: "פסק-הדין בענין גנור"), על ידי מספר עותרים ציבוריים - בכללם עורכידין, אנשי ציבור וחברי כנסת. ביום 10.5.90 ניתן פסק-דינו של בית משפט זה בעתירות אלה שקבע כי החלטתו של היועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את הבנקים והבנקאים האחרים בשל העדר "ענין לציבור", תבוטל. במצוות בית המשפט הוחזר הענין ליועץ המשפטי על מנת שיחליט אם קיים חומר ראיות, לכאורה, להעמדתם של הבנקים, הבנקאים, עובדיהם והאחרים לדין. כך גם לענין החלטתו שלא להעמיד את רואיהחשבון שנחקרו בענין לדין פלילי. גם בענין זה התערב בית המשפט והורה ליועץ המשפטי, שלאחר סיום דיוניה של מועצת רואי-החשבון בעניינם של אלה בהקשר לפרשה, ישוב ויעיין בחומר הנוגע לרואי-החשבון ויחליט אם יש בו עילה להעמדתם של אלה לדין פלילי. 
    6. ציינו את שני המהלכים הנ"ל - ועדת החקירה הממלכתית והדיון בבג"צ גנור ואח' - משני טעמים: 
    (א) משום שהם אשר הניבו והצמיחו את ההליך שבפנינו, שאין כמותו בהיקפו ובמורכבותו. 
    (ב) משום שנצטרך להידרש לועדת החקירה ולפסק-דין גנור בהמשך, בעת שנדון בטענות משפטיות מקדמיות כבדות משקל ורבות ענין, שהשמיעו הסניגורים המלומדים של המערערים ושנדונו בהרחבה רבה הן בפני הדרגה הראשונה והן בפנינו. בטענות אלה עולה השאלה עד כמה ראוי היה להיזקק להליך המשפטי הפלילי כנגד המערערים שבפנינו, ועד כמה ניתן היה לדון בענין דנן באופן מלא והוגן, כאשר דו"ח ועדת החקירה, ראיות שהושמעו או הוגשו במהלכן, מחלחלות ומתפשטות על כל יריעת הדיון, ועל-פי הנטען שלא כדין. 
    7. באלה נעסוק בבוא הזמן, לאחר שנציג לעצמנו תחילה את כתב האישום, נסקור את יריעת המשפט ונציב את התשתית העובדתית הדרושה הן לשם ההכרעה בשאלות המקדמיות שהוצגו בפנינו, והן לשם יישום הדין על המסכת העובדתית המוכחת בהקשר לאישומים הספציפיים שיוחסו למערערים השונים ולחבריהם לכתב האישום שנשפטו, אך לא ראו לערער על פסק-הדין שניתן כנגדם. 

    כתב האישום 
    8 כתב האישום המתוקן הוא רחב מימדים ועל-פיו נפרשת בפנינו תמונה חד מימדית, המציגה לעין כל תמונה עגומה ואפרורית של מציאות עובדתית שהתקיימה בתקופה מותחמת (מתחילת 1980 ועד ל 6.10.83). בפני הקורא נפרשת עלילה כלכלית מסעירה בשוק ההון בישראל בארבעה פרקים, המשתלבים ומתחברים זה אל זה ל"אני מאשים" חמור ומקיף. 
    9. כתב האישום הוגש כנגד ארבעה בנקים מרכזיים בכלכלת ישראל, כנגד חלק ממנהליהם ועובדיהם הבכירים, כנגד חברת האחזקות אי.די.בי וכנגד רואי-החשבון שהיו מופקדים על הביקורת בבנקים השונים. לענין ערעור זה שבפנינו, ההתייחסות הדרושה היא לאדונים ארנסט יפת ומרדכי איינהורן שנמנו על מנהלי בנק לאומי לישראל בע"מ, רפאל רקנאטי, אודי רקנאטי ואליהו בן ציון כהן שנמנו על מנהליהם של בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואי.די.בי, חברה לאחזקות בנקאיות בע"מ, אהרון מאיר ממנהליו של בנק המזרחי המאוחד בע"מ ודב נוה מעובדיו הבכירים של בנק זה, וכן רואה החשבון דן בבלי שנמנה עם רואי-החשבון שהיו מופקדים על הביקורת בבנק לאומי לישראל. 
    ההתיחסות הספציפית היא למערערים אלה דווקא ובלבד, שכן הם ורק הם ראו להעמיד לביקורתו של בית משפט זה את פסק-הדין של הדרגה הראשונה, במיוחד ככל שמדובר בהרשעתם בדין ובמידת העונש שהושת עליהם. זה מהצד הפורמלי, שהרי תוך כדי הדיון בערעורים אלה ולצורך ההכרעה בהם, נפרשה בפנינו יריעת המחלוקת במלוא היקפה ועומקה מכל הבחינות גם יחד - העובדתיות והמשפטיות. 
    10. הפרק המרכזי, שהוא הרובד הראשון שבתמונת כתב האישום, מתאר את הרקע הכללי לפרשה דנן. החל מסוף שנות ה-70, ובמיוחד בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, התערבו הבנקים, מנהליהם ופקידיהם במסחר שהתנהל בבורסה במניות הבנקים. התערבות זו נועדה להגדיל באורח מלאכותי את נתוני הביקוש למניות ואת שעריהן, ועל ידי כך להגביר את יכולת הבנקים הנ"ל, לגייס הון מהציבור במסגרת הנפקותיהם, הגם בפועל לא היו כאלה. כפי שכתב האישום מפרט, נהגו הנאשמים ואחרים לכנות את הפעולות הללו כ"פעולות ויסות." כדי להשיג יעד זה ועל מנת להפיק תועלת מרובה מהמנגנונים ששימשו למימושו, פעלו הנאשמים באורח שיטתי ובמתכוון, להונות את המשקיעים ולמנוע מהציבור ומלקוחות הבנקים, מידע נכון ומלא בדבר פעולות הויסות, המשמעויות שלהן, והסיכונים הכרוכים בהם. בין היתר עשו כן באמצעות מנגנון היעוץ של הבנקים, ברישום לא נאות של הדו"חות הכספיים התקופתיים, ובהצגה מטעה ולא נאותה של המציאות בתשקיפים שליוו את הנפקת המניות. יתרה מזו, כך צויין בכתב האישום, הנאשמים ניצלו את משקלם הרב במערכת הבנקאות בישראל, את השפעתם הניכרת על כלל המשק ואת מעמדם אצל רשויות השלטון לעיצוב מתואם ומוסכם של דרכי פעולה להוצאתה לפועל של מדיניות הויסות. 
    מהי מדיניות ויסות זו ? 
    על-פי הנטען בכתב האישום, בתקופה זו ביקשו הבנקים מפעם לפעם לגייס הון מהציבור, בהנפקת מניות ונירות ערך אחרים ההמירים למניות בבורסה לנירות ערך שבתל-אביב; כדי שיוכלו לעמוד בתחרות מול אפיקי השקעה אפשריים אחרים במשק, ובמיוחד מול אגרות החוב המונפקות על-ידי המדינה, ביקשו הנאשמים לגרום לכך שמניות הבנקים תיתפסנה בעיני ציבור המשקיעים כהשקעות אטרקטיביות וכדאיות. 
    כיצד עושים זאת ? בשניים - 
    (א) המניות הבנקאיות נסחרו בבורסה במגמת עליית שערים מתמדת ונעדרת תנודות כלפי מטה, כך שהעניקו לבעליהן תשואה ריאלית הגבוהה מזו המקובלת לגבי אגרות החוב של המדינה. משמעות מדיניות זו, שהוגדרה על-ידי התביעה כ"מדיניות התשואה החיובית", התממשה בכך שהוקנתה למניות תכונה של אפיק השקעה נזיל בו נהנה כל משקיע מהתשואה המובטחת לו - יהיו מועדי הרכישה ופרקי האחזקה במניות אשר יהיו. 
    (ב) הצגת מניות הבנקים בעיני הציבור הרחב כהשקעה סולידית ובטוחה לרוכש המניה, זאת על בסיס האמון שנטעו בלב הציבור באשר ליציבות הבנקים, רווחיותם וחוסנם הכלכלי ובדבר כושרם לייצב את רווחי בעלי המניות על תשואה חיובית מתמדת, הגדלה והולכת עם הזמן. 
    מדיניות התשואה החיובית חייבה את פעולות הויסות, שעוד ידובר בהם בהמשך. פועל יוצא של מדיניות הויסות, שננקטה על-ידי הבנקים השונים ומנהליהם, היה מעורבות עמוקה של הבנקים במהלך המסחר בבורסה ושליטת הנאשמים בשערי מניות הבנקים, אשר איפשרה לבנקים ולמנהליהם לגרום לעלית שערים יומית בשיעור שלא יפחת מהשיעור אותו קבעו לאותו יום ולמנוע ירידת שערים, הכל על-פי הנראה להם כראוי ורצוי לבנקים בכל עת. 
    מדיניות ויסות זו זיכתה את הבנקים, לאורך השנים, לשגשוג והצלחה בשל המעורבות של החברות המווסתות ושל מנגנוני היעוץ אשר עסקו בשיווק אגרסיבי של מניות הבנקים, תוך הטעיית הציבור לחשוב כי ענין להם במניה בטוחה וסולידית שמגמותיה החיוביות תתמשכנה ותתמדנה. גורם נוסף לחיזוק מדיניות זו היה באמצעים נוספים שננקטו על-ידי הבנקים לעידוד רכישת המניות בהטבות ותמריצים כלכליים, שכללו בין היתר, נכונות הבנקים לקבל את המניות, על פי שעריהם המווסתים כבטחונות להלוואות בסכומים דומים שהעניקו להם. 
    בהמשכו של פרק זה שבכתב האישום נטען כי כדי להביא לעליה מתמדת בשערי המניות הבנקאיות גרמו הנאשמים, במניפולציות של ויסות, ליצירת רציפות של עודפי ביקוש. זאת ביקשו להשיג בכך שמניות הבנקים תתמדנה להניב תשואה חיובית מתאימה. דא עקא, שאליה וקוץ בה. פעולות ויסות אלה גרמו לנתק בין שערי המניות כשהן נסחרות בבורסה, לבין שווין וערכן הכלכלי האמיתי, וכפועל יוצא מכך התהוו קשיי מימון ברכישת המניות ובאחזקת מלאי הויסות. זאת וגם זאת. ככל שהנתק האמור גבר, גדלה התלות של רמת השערים בבורסה להבטחת מגמת העליה. התוצאה מנתק זה היתה שהבנקים נישבו בחבלי התפתחות זו, וכל מגמה לסגת ממדיניות הויסות ולהפסיק את ההתערבות המווסתת בבורסה, היתה עלולה להביא לנפילה חריפה של שערי המניות, שתסב נזק והפסד ניכר למשקיעים. ככל שהמשקיעים יינזקו יותר בשל ירידת שערי המניות בבורסה, כן צפויים הבנקים לתביעות אזרחיות לפיצוי על נזקיהם, אם משום שבמצגים שיצאו מאת הבנקים ומנהליהם ויועציהם קיבלו על עצמם הבנקים מחויבות אזרחית כוללת שמדיניות הויסות תימשך ועימה הבטחת התשואה החיובית, ואם משום מצגי מירמה המקימים עילה בנזיקין. 
    ככל שתירבה המהומה בבורסה, עקב ההתפתחות הדרמטית הצפויה ובשל התביעות הצפויות של המשקיעים, בנוסף לתופעה הכללית על איבוד האמון בבנקים ובמנהליהם, כן יגבר החשש שבעלי הפקדונות המקומיים, ובמיוחד מפקידים מחו"ל, ירוצו אל הבנקים למשוך את פקדונותיהם. במקביל יקרסו גם הבטחונות לאשראי שניתן על-ידי הבנקים ללווים בשל עוצמתם, כביכול, של מניות הבנקים ששימשו כבטחון. 
    על-פי האמור, איפוא, בפרק זה שבכתב האישום, מציאות עגומה זו היתה מביאה בהכרח לפגיעה ממשית ביציבות הבנקים. אכן, לגירסת התביעה זה אשר היה קורה הלכה למעשה אלמלא נחלצה המדינה לסייע למשקיעים וגיבשה את מדיניות ההסדר המעניק שריון ומגן למחזיקים במניות הבנקים מפני אובדן חמור של השקעותיהם, לבל ירדו לטמיון. 
    11. בכך מתמצה תוכנו של פרק זה שבעלילת כתב האישום, וניתן להפוך דף ולהגיע לפרק השני, העוסק ברובד נוסף שבתמונת האישום. אם בפרק הראשון דובר באופן כללי על תופעת הויסות והשלכותיה השליליות, בא הפרק השני ודן לא בחטאם של הבנקים עצמם, אלא בהתנהגותם הפלילית של מנהלי הבנקים ולעניננו, לצורך תיאור זה, ארנסט יפת ומרדכי איינהורן מבנק לאומי לישראל בע"מ, רפאל רקנאטי, אליהו בן ציון כהן ואודי רקנאטי מבנק דיסקונט לישראל, וכן אהרון מאיר מבנק המזרחי המאוחד. סעיף 14ב(א) לפקודת הבנקאות 1941 - הוא סעיף האישום הזה - קובע כעבירה חמורה בת עונשין את הסיטואציה הבאה: 
    "חבר דירקטוריון או מנהל עסקים של בנק אשר ביודעין עשה בעסקי הבנק בדרך שפגעה ביכולתו לקיים את התחייבויותיו דינו - מאסר ארבע שנים או קנס 100,000 ל"י. 
    בכך הואשמו המערערים דנן לאמור, שבהתנהגותם בניהול וקידום מדיניות הויסות הביאו במעשים שתוארו לעיל, ובעזרת המנגנונים המשווקים שלהם להעלאת שערי המניות של הבנקים למימדים מלאכותיים ומנופחים. בכך יצרו תלות מוחלטת של רמת השערים בהמשך רציף של פעולות הויסות, ומתוך כך גם לתלות מלאה בהמשך קליטת היצעים ומימון רכישת מניות, זאת - בין אם ממקורותיהם העצמיים של הבנקים ובין מכספי הציבור שהשקיע במניותיהם, על בסיסי האמון שנטעו בו כי הבנקים ישמרו על רמת שערי המניות ולא יפסיקו את מדיניותם זו לפתע. 
    לגירסת התביעה, המנהלים היו מודעים לכך שפעולות הויסות שתוארו לעיל יוצרות את התלות האמורה ומבססות את התחייבות הבנקים כלפי הציבור להתמיד בדרך זו, כך שלפחות תישמר רמת שערי המניות ולא תרד. מאידך גיסא, היו המנהלים מודעים גם לכך שמתרחב וגדל הנתק בין שערי המניות וערכן הכלכלי הממשי, וכפועל יוצא מכך מתרבה הצורך בגידול האמצעים הכספיים שעל הבנקים לגייס למימון הויסות. תופעה זו שלא יכולה להתמיד עד אין סוף, תחייב את הפסקת הויסות ותחשוף את הבנקים להתמוטטות שערי המניות והפסד אדיר של כספי בנק, שייגרם כתוצאה מכך. הבנקים יהיו חשופים לתביעות בהיקפים אדירים שיערערו את האמון בהם, ותיפגע על כן יכולתם לקיים את ההתחיבויות שנטלו על עצמם. המנהלים על-פי הנטען, היו מודעים לכך שהויסות לא יוכל להימשך לאורך זמן ויהיה הכרח להפסיקו, וככל שהם דוחקים את הקץ, כן יגבר הנטל על הבנקים בשל התממשות הסיכונים, ותגבר הפגיעה ביציבותם. הנה כי כן, התנהגות זו של מנהלי הבנקים מגשימה את כל מרכיבי העבירה לפי סעיף 14ב(א) לפקודת הבנקאות, הווה אומר שכל אחד מהמנהלים דלעיל, בהתנהגותו המודעת, עבר עבירת מנהלים בתאגיד בנקאי, על-פי הסעיף הנ"ל. 
    רפאל רקנאטי ואליהו בן ציון כהן שימשו כמנהלים גם בחברת אי.די.בי, חברה לאחזקות בנקאיות בע"מ, שהועמדה לדין גם היא, לא בהיותה בנק, אלא כמי שהיתה מעורבת בכל התהליך כחברת האם של בנק דיסקונט לישראל. מאחר ואי.די.בי איננה בנק במובנה של פקודת הבנקאות, האישום כנגד מנהלי אי.די.בי הוא בעבירה מקבילה, שהוספה לספר החוקים בחוק העונשין, תשל"ז- 1977, בעקבות ההוראה הנ"ל שבפקודת הבנקאות, וזאת על-מנת שהנורמה ההתנהגותית הנדרשת ממנהלי הבנקים בנסיבות כאלה, תחול גם על מנהלי תאגידים דרך כלל, שאינם בנקים. העבירה שיוחסה לאלה היא עבירת מנהלים בתאגיד לפי סעיף 1)424) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שהיא זהה ביסודותיה לסעיף הנ"ל, חמורה יותר מבחינת העונש המירבי הקבוע בחוק (חמש שנות מאסר) ושונה במידה מסוימת בניסוחה. 
    12. אנו הופכים דף ומוצאים עצמינו מול רובד נוסף שבתמונת האישום. נאמר בכתב האישום, ועמדנו על כך בתיאור הדברים לעיל, שהבנקים ניצלו את מנגנוני היעוץ שלהם לשיווק מניותיהם תוך שהם מציגים לציבור המשקיעים מצגי שוא לפיהם השערים שנקבעו על-ידי הבנקים למניותיהם במרוצת השנים מבטאים כביכול ערכים כלכליים אמיתים וסבירים של המניות ו/או את חלקם של בעלי המניות בהונם של הבנקים ו/או שהם משקפים הישגים של הבנקים כמניבים רווחים ריאליים באופן קבוע. מצג שווא היה גם בתאור טיבה ומהותה של המניה הבנקאית בפני הציבור כמניה סולידית וחסרת סיכון. עוד נטען בכתב האישום המפורט כי לפחות מאז ראשית שנת 1981 או בסמוך לכך היה ברור לנאשמים שלא יוכלו לאורך זמן להמשיך בויסות ושהפסקתו תגרום לנפילת שערי מניות הבנקים. חרף זאת המשיכו לייעץ ללקוחותיהם לרכוש את המניות ומכל מקום לא למכור את המניות שבאחזקתם, שכן הויסות עתיד להימשך ועמו מדיניות התשואה החיובית. בגין כל אלה הואשמו מנהלי הבנקים הנ"ל, הבנקים עצמם, ואי.די.בי. חברה לאחזקות בנקאיות בע"מ בביצוע שורת העבירות הבאות: 
    (א) קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 
    (ב) תרמית בקשר לניירות ערך - עבירה לפי סעיף 54א(1) לחוק נירות ערך, התשכ"ח-1968. 
    (ג) הטעית לקוח - עבירה לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות (שרות ללקוח), התשמ"א-1981. 
    13. בכתב האישום מוצאים אנו רובד נוסף המחייב אותנו לעבור לפרק נוסף, הדן בייחוס עבירה נוספת לכל הנאשמים - המערערים שבפנינו, לרבות לעניננו רואה-החשבון דן בבלי, והיא - רישום כוזב במסמכי תאגיד עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 2)26) לאותו חוק. הרקע העובדתי לאישום זה, המתואר בהרחבה בכתב האישום, מצביע בתמצית על כך שבתשקיפים אשר פורסמו על-ידי הבנקים לקראת הנפקות המניות לא היה גילוי נאות של תופעת הויסות על השלכותיה השליליות והציבור לא הוזהר מפני הסיכונים הנובעים מכך. זאת וגם זאת. בדוחות הכספיים התקופתיים לא היה שיקוף נכון של המלאים של המניות אשר החזיקו בשל רכישות מניותיהם הם, לשם קידום מדיניות הויסות והתשואה החיובית ובכך - ברישום כוזב זה של המציאות שהתקיימה אז, הטעו את הציבור וגרמו לכך שישקיע ממיטב כספו ברכישת המניות הבנקאיות. 

    תמונת האישום לעומקה 
    14 זהו בתמצית סיפור המעשה כפי שהוא מצטייר בתמונת כתב האישום ונספחיו, בראיה חד מימדית של המציאות ובצבעים קודרים. תמונה זו אינה שלמה ואינה משקפת את המציאות כהוויתה. 
    הפרשה שאנו דנים בה מורכבת ורבת פנים היא ולא ניתן לעמוד על מהותה והשלכותיה הכלכליות והמשפטיות בראיה צרה וחד מימדית. סבורני כי המציאות המשתקפת מכתב האישום, כפי שנוסח, איננה שלמה ומלאה, נדרשים אנו להסתכלות מעמיקה יותר ברקע הדברים ולבחינת ההתרחשויות בהיקפן הרחב. במרוצת השנים מחייב מקרה זה לחדור לעומק העובדות גם אל בינות נוסח כתב האישום ולהשקיף על הפרשה כולה מכל הבטיה ורבדיה בראיה תלת מימדית, שכן אז, ורק אז, ניתן יהיה להגיע לחקר האמת, לקבוע נאמנה את העובדות כהוויתן וליישם עליהן את הדין. 
    אכן, באי כח בעלי הדין, הפרקליטים המלומדים מצד אחד וסוללת עורכי הדין המלומדים שיצגו את המערערים השונים מצד שני - בתצוגת טיעון מרשימה, יסודית ומאד מלומדת, ציידו אותנו, כמו את השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, במשקפי ראיה תלת מימדיים, דרכם ובאמצעותם ניתן לפרוץ אל מעמקי תמונת כתב האישום ולהלך במרחביה. בהשקיפנו, איפוא, בעלילה המתוארת בכתב האישום בראיה לעומק, תוך חדירה לרבדיה השונים, משתקפת לנגד עינינו תמונה מרתקת ורחבת יריעה של המציאות הכלכלית אשר שררה במרוצת שנות ה 70 ועד לשלהי שנת 1983. 
    15. מבעד לרובד הראשון - הכללי - שבכתב האישום צופים אנו על פני מישור נרחב, הררי, שיש בו עליות ומורדות. במרחב זה ניתן להבחין על פני השטח בפריחה ולבלוב, בדשא ירקרק של רמת חיים משגשגת, נטיעות המניבות לכאורה, יבול מבורך לבעליהם, שמש זורחת ואור יקרות. אולם, בראיה חודרת מבחינים שמישור זה תשתיתו כלל אינה יציבה. במעמקים פורצים ובוקעים זרמים תוססים ורותחים מעין לבה רותחת של בעיות וקשיים, המבקיעים סדקים מסוכנים במרחב הכלכלי ומערערים יסודותיו; מתפתחים ונובטים זרעי פורענות כלכלית ומתפשטים לכל עבר שריגי יבלית החונקים את מקורות היניקה הבסיסיים של משק המדינה. 
    אוצר המדינה מצוי במצוקה. הוא נזקק שוב ושוב להבטחת יציבות המשק למאמצים כבירים בגיוס הון מן הציבור ובמיוחד משאבים כספיים שמקורם בארצות חוץ. בשל מגבלות מדיניות כגון השפעות החרם הערבי, מתקשה המדינה לגייס באופן ישיר הון והשקעות כספיות מחוץ לישראל, לשם כך נזקקת היא לעזרתם של הבנקים הגדולים הפועלים בישראל אשר להם מהלכים וגם מוניטין רב בארצות העולם המערבי. את ההון שהמדינה לא נזקקת לו אך מתקשה לגייסו באופן ישיר עושים למענה הבנקים שיכולתם רבה במובן זה. כך מתפתחים ונקשרים יחסי גומלין עד כדי תלות הדדית בין הרשויות המופקדות על שוק ההון והעומדים בראשן, לבין הבנקים ומנהליהם. הבנקים מצליחים במשימתם בשל התדמית היציבה שהם נהנים ממנה בחו"ל ובשל האמינות שרכשו עם השנים והמוניטין שקנו לעצמם אצל בעלי הממון. דע עקא, שכדי להתמיד בכך חייבים היו להגן על תדמיתם החיובית, בראש ובראשונה בהצגת הלימות הון ראויה אם לא מרשימה, בכך התקשו. 
    באותם ימים, מאמצע שנות ה-70 ועד למשבר הגלוי והטראומטי של חודש אוקטובר 1983, היתה כלכלת ישראל נתונה במצב של אי יציבות ואינפלציה גואה ובלתי נסבלת. בהכרעת הדין ציינה השופטת המלומדת כי האינפלציה באותן שנים היתה קשה וחמורה והתבטאה בשנת 1979 ב- 102%, בשנת 1980 ב- 138%, בשנת 1981 ב- 103% ובשנת 1982 ב- 131% - אלה שיעורי אינפלציה בלתי אפשריים, שלא ניתן להתמודד עימם בכלים קונבנציונליים. ודאי הוא שקשה בתנאים אלה לשמור על הלימות הון נאותה, על אחת כמה וכמה שעה שנטל המס הריאלי זינק עד לכדי 116% בשנת 1979 ולא בא על תיקונו במיתון שיעורו אלא בשנת 1982, כשנכנס לתוקף חוק המסוי בתנאי אינפלציה, שפתר אך במעט, בעיה חמורה זו. כדי לשמור על הלימות ההון היה על הבנקים לגייס הון לעצמם, אולם בה בעת עשתה המדינה מאמצים ופעולות מטעמה לגיוס הון ישיר מן הציבור, לכן הנפיקה ושיווקה אגרות חוב ממשלתיות המבטיחות תשואה ריאלית יפה ומבטיחה. מול פיתוי זה היה על הבנקים להתמודד בפיתויים משלהם. כך קמה והתפתחה תופעת ויסות מניות הבנקים, תחילה בקול דממה דקה, ובהמשך בעוצמה רבה והולכת עד שהיא מאבדת שליטה. 
    על מציאות סוערת, בלתי נשלטת זו, על התסיסה הרוחשת, הלוחשת והגועשת של הכלכלה בכלל ושוק ההון בפרט באותן שנים עמדו בעדותם שניים מהמופקדים אז על הרשויות האחראיות לניהול הפיננסי של משק המדינה. אומר העד יקיר פלסנר, המשנה לנגיד בנק ישראל, בנושא הרווחיות באותם ימים כדברים הבאים: 
    "אני רוצה להגיד לך דבר שאולי ישמע לך מאד אפיקורסי. אני לא חושב שמישהו במערכת העסקית במדינת ישראל ידע כמה הוא מרויח וכמה הוא מפסיד בשנים האלה. מערכת החשבונאות איבדה את כל הערך שלה באינפלציות האלה ולכן בזמן אמיתי אני בכלל לא מאמין שמישהו ידע אם הוא מרויח או מפסיד, כמה הוא מרויח או כמה הוא מפסיד". 
    אמרתי לעיל כי על פני השטח נראו הדברים מלבלבים ופורחים והרווחים כביכול, שהפיקו תושבי המדינה היו יפים ומבורכים, אולם אותות הזעזועים הבוקעים ממעמקי המרחב היו כפי שתואר לעיל מבחינה זו, הרווח "המבורך" לאו רווח היה, שכן לא ניתן היה לשמור על ערכו מול האינפלציה הגואה. באשר למצוקת הבנקים, שתוארה לעיל, והקשיים שניצבו בפניהם בשמירת הלימות ההון והתדמית היציבה, אמר מר משה מנדלבאום נגיד בנק ישראל, בתקופה הרלבנטית לענייננו, שאכן עמדו הבנקים בפני קשיים בלתי נסבלים בשמירה על הלימות ההון שלהם בתנאי האינפלציה בלא חוק מיסוי מיוחד לתנאים אלה. 
    בין היתר התבטא בעדותו לאמור: 
    " אני במקומם הייתי מוסר לממשלה את המפתחות במקום לעשות ויסות אומר להם רבותי אין לנו מקורות - ההון שלנו נשחק אנחנו לא מוכנים כך לעבוד". 
    הנה כי כן, במעמקי הרובד הכללי הראשון שבכתב האישום צופים אנו במציאות כלכלית סוערת וגועשת, במבוכה, בטשטוש מערכות בין אור וצל, באי וודאות. 
    16. כשמשקיפים אנו בראיתנו התלת-מימדית אל תוככי הרובד השני שבכתב האישום,דהיינו: סיפור האישום הראשון ויכולת הבנקים לעמוד בהתחיבויותיהם, מצטיירת לעיננו תמונה שהייתי מגדיר אותה כפסטורלית, אך הרת סכנה. נראות במרחב דמויות שהייתי מדמה אותן לקבוצת מפלסי הרים העושים את דרכם אט אט אלי פסגות לא נודעו. הראשונים, מפלסי הדרך אל היעד, הם הותיקים והמנוסים, הנחשונים והנועזים, בעלי הנסיון והידע ההולכים בראש המחנה, עושים דרכם במעלה ההר במודע לאי יציבות הרוחשת וגועשת מאינפלציה תוססת. היגיעו אל היעד וימצאו מענה לבעיות הטורדות את מנוחתם ? האם ימצאו הבנקים והבנקאים, הם אותם מפלסי דרך נחשונים, פתרון ראוי למצוקה אליה נקלעו עת יגיעו לפיסגה ? 
    כדרכם של מפלסי דרך בהרים, מאחורי הנחשונים מתקדם מערך לוגיסטי המתנהל אמנם מאחור אך תפקידו הוא אחראי ביותר. המופקדים על מחנה זה, שלא אחת הם גם האחראים למסע כולו, מצווים לייצב המסלול לפקח על בטיחותו ולהורות למפלסים את הדרך בה ילכו, להזהירם מפני סכנה ולהשגיח שלא ימעדו בצעידתם. בעניננו המערך הלוגיסטי, המצווה לפקח ולהזהיר, לכוון ולהודיע מורכב מרשויות השלטון המופקדות על שוק ההון והעומדים בראשן. 
    ועוד ייאמר על מסעות שכאלה, כי כשיכבש היעד בשלום ובבטחה יזכו אלה וגם אלה - הראשונים המפלסים והמפקחים שמאחור, לשבח והלל. אולם אם כשלו בדרך, כי אז ישאו בכשלון הצורב יחדיו. 
    אולם לא רק אלה נראים לעינינו במרחב במעמקי רובד זה שבתמונת האישום בשולי המרחב ובמדרונו נעים ונדים ותופסים חזקה עמך בית ישראל, המשקיעים ממיטב כספם ורווחיהם, אם במניות הבנקים ואם באגרות חוב ממשלתיות, כדי לשמור על ערך כספם. מצויים פה ושם גם אותם רבים וטובים המפקידים את חסכונותיהם בבנקים, הנחשבים כיציבים ובטוחים. אלה גם אלה מביטים במפלסי הדרך במעלה ההר בסיפוק והערכה שככל שיצליחו להאחז בפיסגת הכלכלה ומשק המדינה, כן ייטב גם להם. אולם אלה גם אלה עלולים חלילה להיפגע אם המטפסים ימעדו ויתדרדרו. או אז יגרפו עימם אלי תהום לא רק את עצמם ואת הרשויות שבמחנה הלוגיסטי, אלא גם את כלל המשקיעים והמפקידים. זו התמונה המצטיירת, לטוב או לרע, בחלונו של רובד זה. 
    17. משחושפים אנו את הרובד השלישי שבתמונת האישום, שעניינו שיווק המניות והיעוץ הניתן בבנקים משתקפת לנגד עינינו מערכת ממוסדת ומסועפת של מנגנוני יעוץ המצויים בסניפי הבנקים ושעיקר ייעודם בשיווק מניות הבנקים וכך בגיוס הון מהציבור. מנגד ניצב קהל נבוך של בעלי עסקים, אשפי בורסה וסתם אזרחים מן השורה המבקשים להבטיח את כספם, ושואלים עצה והדרכה בסניפי הבנקים שאליהם הם מורגלים לפנות ועימם הם עוסקים דרך שיגרה. המערכת האמורה, המשווקת מניות, חדורת מוטיבציה להיטיב עם הבנקים שבשרותם הם עובדים בגיוס ההון הנדרש לחיזוק הלימות ההון ויציבות הבנק. הם מודרכים מגבוה על ידי אלה האחראים לבנקים היודעים והמכירים מקרוב את המציאות האמיתית בשוק ההון. לא תמיד העצה הניתנת למשקיע עולה בקנה אחד עם האינטרס האמיתי שלו, אך דרך כלל המשקיע הקטן סומך על העצה ופועל על-פיה. שיחק מזלו ומכר מניותיו בעוד זמן יצא נשכר, איתרע מזלו והחזיק במניותיו עד עת המשבר, נמצא נפסד. בקצה התמונה, במעמקיה, נראה ציבור רב של משקיעים ומפקידים נרעש, נסער ונבוך בשל חוסר הוודאות והחרדה הפוקדים אותו עם פרוץ המשבר. הצובאים הם אותה שעה בשערי הבורסה או שמא בפתחי הבנקים כדי להציל את שניתן להציל ולמשוך את כספם ? התמונה מעורפלת אך במהלך המשפט עם שמיעת הראיות יפוג הערפל ויתבהרו הדברים. 
    18. התמונה הנשקפת ברובד הרביעי של כתב האישום המתייחס לרישומים כוזבים בדו"חות התקופתיים והמידע המועברים בתשקיפים, היא שלווה ורגועה מכל האחרות. במסגרתה מבחינים בספרי חשבונות, רישומים, תשקיפים האמורים לתעד מציאות מסויימת בזמן אמת ולספק מידע לציבור המתעניינים - מידע האמור להיות אמין ומדויק. הספרים פתוחים, התשקיפים גלויים ואת שיש בהם ואת שאין בהם נדרש בית המשפט להסיק מתוך ההשתקפות הכוללת שתעלה מעל פני הראיות במלוא ההיקף והעומק במהלך הדיון המשפטי. 
    19. משעברנו את המרחב התלת מימדי וראינו את שראינו הגיעה השעה להסיר מעינינו את משקפי הראיה המיוחדות, להניחם לצדנו לעת הצורך ולחזור ולבחון את הפרשה שבבסיס כתב האישום בראיה משפטית קונבנציונלית. בעשותנו כך נעזר בכלים המשפטיים הרגילים והאמינים שאנו מורגלים בהם בחתירתנו למיצוי האמת העובדתית וקביעת ההלכה הנכונה למקרה הנדון. הרי אלה הם דיני הראיות, כללי סדר הדין, המשפט המהותי, המחקר ההשוואתי, הנורמות הערכיות החולשות על שיטתנו המשפטית, ואיזמל הניתוחים של חשיבה משפטית וחדירה זהירה אל הגיון הדברים וכל המשתמע מתוכם וכן ראיה חדה ונקיה של העובדות הנחשפות בפני בית המשפט. 
    גם את אלה סיפקו לנו - כמו גם לשופטת המלומדת בדרגה הראשונה לא במעט באי הכח המלומדים של המדינה ושל המערערים. בלמדנותם כי רבה, העמידו לרשותינו מאגר מגוון של כלי בדיקה משוכללים ומשופרים שעשינו בהם שימוש גם לשיקוף עובדות האמת, וגם ובעיקר, ביישום הדין המתחייב בנסיבות המקרה. 

    דרך סקירת העובדות
    20 כשבאים אנו להתיחס למסכת העובדות בפרשה הנדונה לא נוכל לתחום עצמנו לתקופה אליה מתיחס כתב האישום ונצטרך להתחיל את דרכנו בסקירת הרקע שקדם לתקופה המוגדרת בכתב האישום שכן אז, בשנות ה-70, נמצא את ניצני הויסות והקרקע שהצמיחה אותם. מאותו זמן, באמצע שנות ה-70 ואילך נצעד עם ההתפתחויות הדרמטיות שליוו את תהליך הויסות והשלכותיו כשלצדנו הבנקאים והמנהלים מצד אחד, ורשויות השלטון הנ"ל והמופקדים עליהם בתחום הנדון מצד שני. 
    לא נעצר עד הגיענו אל סוף הדרך שכאמור היתה דרמטית, טראומטית ומזיקה לכל המעורבים, אך עד שנגיע אל נקודת הסיום נצטרך לעבור את הדרך צעד צעד, להתרשם מן הנעשה סביב בזמן אמת ולשאול עצמנו את השאלות הקשות והתמוהות שהמציאות הציגה בפנינו. לכל אורך הדרך נבחין כיצד מהלכים זה לצד זה הבנקאים ובכירי הרשויות. נשאל את עצמנו את השאלה המתבקשת - הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו ? ההיתה זו צעידה מקבילה, אקראית ומנוכרת האחת לאחרת או היתה זו צעידה מתואמת ומתוכננת ליעד משותף, צעידה שהיתה מלווה בהתיעצות, בהידברות, בהחלטות ובשיתוף פעולה. 
    נשקיף כאמור לעומקה של תמונת המציאות העגומה ונשאל את עצמנו, האמנם לא חשו הצועדים במרחב, הבנקאים והרשויות, באותות המצוקה ותמרורי האזעקה שבדרך ? האם היו מצויידים בססמוגרפים רגישים וראויים שיזהירו אותם מפני ההתדרדרות והפורענות המתרגשת ובאה ? האם כגופים אחראים למתרחש במשק המדינה ובשוק ההון הצטיידו באמצעים מונעי משבר שידריכו אותם בראיה מפוקחת אל היעד, או שמא עצמו עינים מלראות והשליכו יהבם ליד המקרה בתקוה שיעלו בחכתם (וכפרפראזה על נושאים שעלו במשפט - ברשתם) פתרון זה או אחר, אם בחשיבה משותפת אם בנפרד. 
    21. האם בצעידתם לאורך הדרך, רבת המהמורות, שאלו עצמם מידי פעם בפעם האם הדרך שהם מהלכים בה טובה היא ואם לאו. טובה למי - האם למשק המדינה על-פי הנראה לקברניטים מתוך שיקולים המשלבים בתוכם ראיה כלכלית טהורה לצד היבטים פוליטיים, או שמא לכלל הציבור המבקש לשמור על ערך השקעתו ולהפיק גם תשואה ראויה; האם מנהלי הבנקים ראו לנגד עיניהם אך ורק את טובת הבנקים שהם מופקדים עליהם ואת הרצוי למערכת הבנקאות בתור שכזו, או ששמו לנגד עיניהם גם את מה שטוב למשק המדינה בראיה כוללת לציבור המשקיעים אשר שעו לעצתם ורכשו ממניותיהם והלקוחות המפקידים אצלם את כספם מתוך אימון בהם. 
    22. האם המשקיעים שרכשו מניות של הבנקים, שזכו דרך כלל לתשואה יפה וחיובית, ביקשו להיטיב עם עצמם, אפילו תוך נטילת סיכונים, או שמא עשו את שעשו כסומים בארובה, אך ורק משום שקיבלו את דברי היועצים כפשוטם שענין להם במניה סולידית ובטוחה שתניב תמיד פירות טובים; האמנם המשקיעים כולם סמכו על דברי היועצים ופעלו על פיהם או שמא מצויים בין המשקיעים כאלה שבקיאותם בנושא לא נופלת ואף עולה על מומחיותם של היועצים ופעלו ועשו על פי שיקול דעתם הם; האמנם כל המשקיעים יצאו בסופו של דבר מופסדים או שמא רבים מאלה שבעת משבר נשארו עם מלאי מניות בידם זכו עם השנים ברווחים יפים מהשקעתם. האם הויסות לאורך כל הדרך בראיה כוללת היטיב עם המשקיעים או המיט על רובם אסון; האם המפקידים בבנקים, הלקוחות הקבועים, אלה שבישראל ואלה שהפקידו כספם והונם כתושבי חוץ, ראו בהתפתחות בשוק ההון סכנה לפקדונותיהם עד שירוצו אל הבנקים בחרדה וימשכו את כספם, או שמא חרף המשבר בשוק ההון היו מעדיפים, מטובתם, לא לגרום לזעזוע נוסף ולהתמיד בקשריהם עם הבנקים, בתקוה שתבוא ההתאוששות והבנקים לא יקרסו. 
    23. כל אלה ועוד הן שאלות המחייבות תשובה על פי ממצאים עובדתיים שיסודותיהם בראיות שבזמן אמת ואין לבסס או למצוא תשובה לתהיות ולתמיהות בהשערות ובהערכות מצב בלבד. תישאל השאלה - הצועדים במבוך בעיות המשק ושוק ההון במרוצת השנים הרלבנטיות לעניננו, האם סטו מהדרך אל שבילים ומשעולים אסורים ומסוכנים ובשל כך עליהם לתת את הדין, או שמא נמצאו מהלכים במשעולים מותרים אך בדרך זרועת חתחתים ומהמורות ונכשלו בצעידה פזיזה ולא מאוזנת תוך נטילת סיכונים ואולי הילכו לתומם בדרך והתדרדו למדרון שלא נראה לעין. תישאל השאלה - היכן הגבול בין הפן האזרחי של ההתרחשויות לבין הפן הפלילי. מתי ייאמר על הצועד בדרך לא דרך או מטפס אלי מצוק כי חצה קווים אדומים ונסחף לעבריינות פלילית ומתי ייאמר על הצועד בדרך לתומו או אפילו במידה זו או אחרת של התרשלות, כי גרם עוולה, אם לעצמו ואם לאחרים, אבל חלילה לייחס לו התנהגות עבריינית. שאלות אלה ואחרות יעסיקו אותנו כפי שהעסיקו לאורך ימים וחודשים מרובים, בשמיעת ההליך המשפטי הארוך והמסועף, את השופטת המלומדת בדרגה הראשונה. 

    פסק הדין של הדרגה הראשונה 
    אלה ורבות אחרות הן השאלות אשר עמדו לדיון ולהכרעה בפני השופטת המלומדת בדרגה הראשונה. 
    .24 בפסק-דין רב היקף, אך גם רב ענין ותוכן, סקרה השופטת המלומדת (מ' נאור) ביסודיות ולפרטי פרטים את העובדות ואת הסוגיות המשפטיות הקשות, המורכבות, ובמידה רבה החדשניות, שהועמדו להכרעתה. ייאמר, במלוא הכבוד וההערכה, כי פסק-הדין המונח בפנינו בערעור ואשר עלינו להכריע בו הוא בעינינו מלאכת מחשבת הבנוי לתלפיות. עם כל מורכבותו של המשפט הרי כשבאים אנו לפסק-הדין, מעיינים בו ולומדים אותו לפרקיו ולסעיפיו ולהחלטות הביניים שניתנו במהלכו של המשפט, יכולים אנו לציין את פסק-הדין כיחיד ומיוחד שמשנתו סדורה היטב בבחינת "דבר דבור על אופניו". אין זאת אומרת כי כל שנאמר בפסק-הדין נקי מכל טעות וכל קביעה משפטית מבוססת עד שאין להרהר אחריה. אכן, שמענו טיעון ממצה מאד מפי באי כח המערערים ומפי פרקליטי המדינה ודומה שלא פסחו על אף נקודה ועל אף קביעה שבפסק-הדין וניתחו אותם למרכיביהם, זה בכה וזה בכה. אפשר שבסופו של דיון זה בהשגות המערערים על פסק-הדין ובתשובת המדינה נגיע לכלל מסקנה שבענין זה או אחר ראוי הערעור להתקבל, אך אין להסיק מכך דבר לענין עמקותו של פסק-הדין ויסודיותו. 
    אין ספק שברכה מרובה טמונה בו בפסק-הדין כפי שנכתב. כדרגת הערעור משנדרשים אנו לצלול אל ים החומר שנצבר בעת מהלך המשפט ולתת את הדעת לרבבות עמודי הפרוטוקול, מאות אם לא אלפי המסמכים, עשרות אם לא מאות האסמכתאות המשפטיות, לבחון לבדוק לבקר ולהכריע, יכולים אנו לומר בודאות ובהכרת תודה כי פסק-הדין בנוסחו הרהוט והמסודר הקל עלינו מאד על המלאכה. 
    ככל שמדובר במערערים שבפנינו ראתה השופטת המלומדת, מהטעמים שפרטה בהכרעת הדין, למצוא אותם אשמים ולהרשיעם כדלהלן: 
    (א) המערער ארנסט יפת, שמשפטו נשמע בנפרד, וכן המערערים מרדכי איינהורן, רפאל רקאנטי, אלי בן ציון כהן, אודי רקנאטי ואהרון מאיר הורשעו בעבירה לפי סעיף 14ב(א) לפקודת הבנקאות משנת 1941, זאת משראתה השופטת המלומדת לקבוע כי כל אחד מהם בהיותו מנהל של בנק "עשה בעסקי הבנק ביודעין בדרך שפגעה ביכולתו לקיים את התחיבויותיו". המערערים רפאל רקנאטי ואלי בן ציון כהן זוכו עם זאת מהעבירה שיוחסה להם לפי סעיף 1)424) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בשל פעולותיהם כמנהלים של חברת אי.די.בי. 
    (ב) המערערים, האדונים יפת, איינהורן, רפאל רקנאטי, אלי בן ציון כהן ואודי רקנאטי הורשעו גם בכל העבירות שיוחסו להם באישום השני שבכתב האישום דהיינו, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ככל שמדובר במקרים ספציפיים שפורטו בנספח ה' לכתב האישום, וכן בעבירת תרמית בקשר לנירות ערך עבירה לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, וזאת על סמך מעשים ופעולות שנעשו על ידם למראשית שנת 1982 ועד למשבר שפרץ ב 6.10.83. עוד הורשעו המערערים הנ"ל בהטעיית לקוח, עבירה לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, יחד עם הסעיפים 11,10 לאותו חוק, וגם זאת בשל מעשיהם ופעולותיהם בתקופה דלעיל. 
    (ג) המערער אהרון מאיר הורשע אף הוא בביצוע עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין הנ"ל בקשר למקרים המפורטים בנספח ה', אך זוכה, מחמת התישנות מהעבירות האחרות שהמערערים האחרים הורשעו בהם. אי.די.בי. חברה לאחזקות בע"מ, שהיא אחת המערערות בפנינו, הורשעה על פי האישום השני באותן עבירות שיוחסו למנהליה, הם האדונים רפאל רקנאטי ואליהו כהן. 
    (ד) המערערים ארנסט יפת, מרדכי איינהורן, רפאל רקנאטי, אליהו בן ציון כהן, אהרון מאיר ודב נוה הורשעו על-פי האמור באישום השלישי ברישום כוזב במסמכי תאגיד עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. המערערת אי.די.בי והמערער אודי רקנאטי זוכו מן העבירה הזו שיוחסה גם להם. בביצוע עבירה זו על-פי סעיף 423 לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 26 לאותו חוק הורשע גם המערער, רואה-החשבון דן בבלי. 
    25. משהורשעו בדין נגזר דינם כדלהלן: 
    ארנסט יפת - נידון ל-11 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי של שנתיים, כשהתנאי הוא שתוך שלוש שנים מיום מתן גזר-הדין לא יעבור עבירה של מירמה או רישום כוזב במסמכי תאגיד, או עבירה על חוק נירות ערך שדינה 3 שנות מאסר ומעלה. כן חויב בקנס בסך 900,000 ש"ח. 
    אהרון מאיר - מאסר על תנאי של שנתיים בתנאים המפורטים לעיל וקנס בסך 600,000 ש"ח, או 6 חודשי מאסר תמורתם מרדכי איינהורן ורפאל רקנאטי - 8 חודשי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי בתנאים המפורטים לעיל וקנס על סך 600,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתם. 
    אליהו בן ציון כהן - 6 חודשי מאסר בפועל (שלא בדרך של עבודות שירות) ושנתיים מאסר על תנאי, בתנאים המפורטים לעיל, וקנס בסך 500,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתם. 
    אודי רקנאטי - מאסר על תנאי של 18 חודשים, כשהתנאי הוא שתוך 3 שנים מיום מתן גזר-הדין לא יעבור עבירה של מירמה או עבירה על חוק נירות ערך שדינה 3 שנות מאסר ומעלה, וקנס של 400,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתם. 
    דן בבלי ודב נוה - מאסר על תנאי של שנה אחת כשהתנאי הוא שתוך 3 שנים מיום מתן גזר-הדין לא יעברו עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, רואה-החשבון דן בבלי נקנס בקנס הקצוב המקסימלי שניתן להטילו - קנס של 109,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו, ודב נוה נקנס בקנס בשווי של 45,000 ש"ח. 
    אי.די בי. חברה לאחזקות בנקאיות - חויבה בקנס של 1,000,000 ש"ח. 
    יצוין אף זאת, כי עונשי המאסר בפועל שנגזרו, עוכבו על למתן החלטה בערעור שלפנינו. 


    דרג את התוכן:
      3 תגובות   יום רביעי, 23/4/14, 23:48

      לפני כמה חודשים הכרתי אחת ב-OKCUPID.

      התכתבנו במשך תקופה והצעתי לה להפגש לרוץ ביחד.

      נפגשנו פעמיים לריצה ועוד פעם עם עוד כמה חברים.

      רציתי יותר והיא לא.

      אז הנחתי לה.

      מחקתי את הקשר בינינו בפייסבוק.

      כמה חודשים לאחר מכן היא התאבדה.

      כאשר שמעתי על זה, הרגשתי שחלק ממני הלך איתה.

      היא גרה קרוב לאחותי.

      כל פעם שאני מגיע אליה, אני חושב עליה.

      נזכר בחיוך המבוייש.

      ברצון לנצח את העולם

      ובפחד שאין לה את האנרגיה להתמודד.

      כל כך רציתי שהיא תסכים לשים את ידה בידי...

      כל כך חבל שהיא דחתה את הצעתי.

      מקווה שהיא מצאה מנוחה.

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום ראשון, 20/4/14, 05:02

        ב-20.6 אסיים את עבודתי.

        אסיים לעבוד במקום שאני עובד בו מאז נובמבר 2007.

        עד אז אני צריך למצוא מקום עבודה חדש.

        חודשיים.

         

        אני מרגיש כמו ברכבת ששועטת אל עבר מחסום ואני לא יכול לעצור, להאט, לקפוץ.

         

        יצאתי עם חבר היום. אחד הבודדים שהתחברתי אליהם מהחברה בעבודה.

        נפגשנו במקום אחד, עברנו למקום שני, ישבנו במקום שלישי, וברביעי וחמישי...

        חיפשנו מקום נוח. מקום עם בחורות. 

        חלק מהזמן היה חביב, חלק מהזמן משעמם.

        במקום אחד שיחקנו שחמט. במקום שני ביליארד.

        אבל היה ניתן לוותר על הערב.

        גם ככה מאז תחילת החודש לא עבדתי וגם לא אעבוד בשבוע הקרוב. רק ב-28 אחזור.

         

        מרגיש שהיה לי פוטנציאל להיות במקום אחר, טוב יותר, אבל פספסתי את היציאה הנכונה.

        הסתבכתי בדרך.

        השלמתי תואר ראשון באוניברסיטה העברית.

        מדע המדינה ומנהל עסקים.

        ועכשיו האם בכלל אעבוד באחד התחומים הללו?

        נראה קלוש.

        מצב מעצבן למדי.

        אני חושב שאני חכם למדי, ביחס לאדם הממוצע, או משהו כזה.

        סיימתי עם ממוצע 75~ ואילו הייתי מסיים עם 80, הייתי יכול להמשיך לתואר שני.

         

        פשוט לא תקופה כיפית במיוחד.

         

        הבדידות חונקת.

        הצורך בבת זוג.

         

        אוף.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 30/11/13, 10:02

          א. רושאס.
          http://www.rochas.com/en/fragrances/man/rochas-man.aspx

          ב. פרנהייט של דיור.
          http://www.dior.com/beauty/en_int/fragrance-and-beauty/fragrance/mens-fragrance/fahrenheit/pr-fahrenheitfpl-Y0066001-eau-de-toilette.html

          ג. הוגו בוס
          http://www.fragrances.hugoboss.com/us/boss-pure-man-perfume

          ד. PS
          http://www.fragrancex.com/products/_cid_cologne-am-lid_p-am-pid_1043m__products.html

          ה. 212 - Carolina Herrera
          http://www.carolinaherrera.com/212/en/nyc/men

          ו. Jaguar
          http://www.jaguar-fragrances.com/f_performance.htm

          ז. ck - IN2U
          http://www.fragrantica.com/perfume/Calvin-Klein/CK-IN2U-for-Him-933.html

          ח. Versace
          http://www.amazon.com/gp/product/B0040QZU64

          ט. פספסתי אחד...
          http://www.jaguar-fragrances.com/f_classic.htm

           

           

          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שבת, 2/11/13, 19:10

            יש להקים בניין חדש עבור הכנסת ובו מליאה ל-1200 חברים. האסיפה תתכנס באולם שבו לכל ח"כ חדרון בתוך ספירה ובה 10 קומות, 120 חדרונים בקומה. בכל חדרון יש מקום לשני עוזרים ומחשב. זכות הדיבור תהיה מוגבלת ל-10 ח"כ בעד ו-10 נגד.

             

            בתי המשפט יהיו של 500 שופטים, כאשר אב בית הדין מקבל קול כפול.

            השופטים ישבו בחצי ספירה מול התובע והנתבע.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום רביעי, 31/7/13, 21:26

              בראשית ברא הבורא את הבריאה.

               

              הבריאה היא היווצרות כדוא"ה באופן הבסיסי ביותר.

              רק השמש, הארץ והסיבוב.

               

              ביום השני והשלישי הוא יוצר את השמים, הימים והיבשה.

               

              בהמשך הכניס לסיפור את עולם הצומח והחי ולבסוף האדם.

               

              יש היגיון לסיפור הבריאה הזה, אבל היגיון של מספר קדמון שלא ידע ממש את מה שאנחנו יודעים היום.

               

              ויכול להיות שזה סיפור סמלי עבור משהו אחר.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שני, 15/7/13, 10:40

                המבחן האחרון לתואר, בתקווה, יתקיים ב-21.7. שוק ההון הישראלי.

                עד ה-31.7 אני צריך להגיש את הסמינריון על בובר.

                לשם כך, נתתי את הסיסמה לפייסבוק שלי לידידה...

                ועכשיו אני בקריז.

                כזו התמכרות מטורפת. לבדוק מה קורה בעולם הוירטואלי.

                יש לי כוח רצון חזק מספיק כדי לא לבקש ממנה את הסיסמה לפני הזמן...

                אבל הרצון לטפס על קירות...

                :-/

                דרג את התוכן:
                  5 תגובות   יום חמישי, 4/7/13, 15:28

                  תורת המשחקים

                  נניח יש קבוצה של גברים (a_i) ונשים (b_i). לצורך העניין הם מסודרים לפי רמת ה"איכות" שלהם. האיכות נקבעת בהתאם לקהל היעד -- האם האחר רוצה לצאת עם המשתמש או לא. כלומר ל-a_1 יש 30% מה"לייקים" של b_i.

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום ראשון, 30/6/13, 11:32

                    כדי שהקשר יתקיים, צריכות להתקיים שלוש התאמות:
                    1. פיזית
                    2. אינטלקטואלית
                    3. חברתית

                    אם הן מתקיימות, כדי שהקשר ימשיך, יש שני תנאים:
                    1. הנאה / אושר מהביחד
                    2. דאגה הדדית

                    התאמה פיזית היא עניינים של גובה ומשקל, יופי, טעם...

                    התאמה אינטלקטואלית היא שפה זהה, או בגובה זהה. בקצה אחד יש הומור סלפסטיק ובקצה האחר יש הומור "עמוק".

                    התאמה חברתית היא מבחינת טאבו ומנהגים, דת, סגנון חיים...

                    כמובן שאנשים מעולמות שונים יכולים להסתדר... אבל כדי להיות בקשר, הצדדים צריכים להקריב, לפעמים לא במידה שווה. למשל אתאיסט ודתיה -- האתאיסט מקריב אכילת שרצים...

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום ראשון, 9/6/13, 16:27

                      להמנע מ:

                      • אנשובי
                      • מרק צח
                      • בשרים - במיוחד בשר טחון
                      • בשר אווז
                      • רטבים לבשר
                      • מקרל
                      • הרינג
                      • איברים פנימיים - מוח, כליות ולבבות
                      • צדפות - שבלולים
                      • ביצי דגים
                      • סרדינים
                      • שמרים

                       

                      לצרוך במתינות:

                      • פטריות
                      • תרד

                       

                      לפחות שלוש מנות חלב ביום.

                       

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 19/12/12, 10:34

                        ''

                         

                        אחד הגרפים שנלמדים במיקרו כלכלה הוא הגרף לעיל.

                        הרעיון מאחוריו הוא שככל שיש עובדים רבים יותר, השכר יורד. העיקרון נקרא "תפוקה שולית פוחתת" -- נוהגים להדגים זאת עם פועלים בשדה חקלאי. כמובן אפשר לבחון כל עבודה אחרת.

                        עובד אחד הוא בעל הספק מסויים. שני עובדים מגדילים את ההספק הכללי, אבל מכיוון שהם מפריעים אחד לשני, ההספק של כל אחד קטן מההספק של אחד בלבד. כמובן יש מקרים בהם שניים טובים מהאחד, אבל ממספר עובדים כלשהו, כן יש הפרעות.

                         

                        עכשיו נבחן שתי פירמות מתחרות.

                        בפירמה א' אין התאגדות עובדים. לכל עובד יש חוזה עבודה אישי מול בעל ההון. בעל ההון יכול להעסיק ולפטר עובדים כפי שהוא רואה לנכון. לצורך העניין כל עובד משתכר 10,000 ש"ח לחודש ויש 100 עובדים, כלומר 1,000,000 ש"ח עבור סך המשכורות.

                         

                        בפירמה ב' יש התאגדות. בזכות ההתאגדות השכר עולה ל-12,000 ש"ח. היעילות יורדת כי אי אפשר לפטר עובדים ועל כן בעל ההון מעסיק רק כמות עובדים מסויימת הקטנה מ-100. עבור 1,000,000 ש"ח בשכר הזה, ניתן להעסיק רק 83 ושליש עובדים.

                         

                        במקום לדבר על שכר של כל עובד, אפשר לדבר על השכר הממוצע ואז יש עובדים שמרוויחים פחות ויש שמרוויחים יותר, זה לא עניין מהותי.

                         

                        בפירמה השנייה לעובדים יש ביטחון תעסוקתי. העובד יודע שהמשכורת תזרום... הוא לא חייב להתאמץ באותה מידה כמו עובד בפירמה א'.

                        כמובן לא רק שכר משחק תפקיד. לעובדים יש מטרות נוספות: עניין/אתגר בעבודה, כבוד...

                         

                        השאלה שלי היא איך התאגדות עוזרת לכלכלה או פוגעת בה.

                         

                        קראתי בזמנו סיפור על ניסוי בכיתה:

                        An economics professor at Texas Tech said he had never failed a single student

                        before but had, once, failed an entire class. The class had insisted that socialism

                        worked and that no one would be poor and no one would be rich, a great equalizer.

                        The professor then said ok, we will have an experiment in this class on socialism. 

                        All grades would be averaged and everyone would receive the same grade so no

                        one would fail and no one would receive an A.

                         

                         

                        After the first test the grades were averaged and everyone got a B. 

                        The students who studied hard were upset and the students who studied

                        little were happy. But, as the second test rolled around, the students who

                        studied little had studied even less and the ones who studied hard decided

                        they wanted a free ride too; so they studied little... 

                         

                        The second Test average was a D! No one was happy. When the 3rd test rolled

                        around the average was an F.  The scores never increased as bickering, blame,

                        name calling all resulted in hard feelings and no one would study for anyone else. 

                        All failed to their great surprise and the professor told them that socialism would

                        ultimately fail because the harder to succeed the greater the reward but when a

                        government takes all the reward away; no one will try or succeed.   

                         

                         

                        לא בהכרח שהסיפור התרחש במציאות... אבל הוא חביב.

                         

                        סוציאליזם תורם לאחדות החברה, קפיטליזם להישגיות.

                         


                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום שישי , 31/8/12, 09:26

                          אחת הרשימות...

                           

                          וגם:

                          זאת

                          וזאת

                          דרג את התוכן: