4 שנים אחרי הסערה הגדולה שטלטלה את חיי,

התחילה לפעפע תחושת חוסר נחת,

דקירות קטנות, בתחת ג'ינג'י חסר מנוח.

אני רוצה יותר.

אני רוצה שינוי.

אני רוצה קצת אחר.

אני צריך לעבור מסע.

עם עצמי ובלעדי.

להגשים חלום ישן 

ולהתחיל מציאות חדשה.

אז קניתי כרטיסי טיסה לחודשיים,

תרמיל גב גדול 

שכל תחתון, גרב וגופייה בו,

ספורות ברמת המשקל.

חפרתי עמוק בכל הקבוצות מטיילים שמסתובבות בהודו,

שכנעתי את עצמי

שצמחוני, מפונק, זקן בן 48

חולה הגיינה ברמת טיפולים חשמליים,

יכול לשרוד את הודו.

לבד...

כן, לבד!

למרות זוגיות חמה ויציבה

שאני משאיר אחריי,

למרות שלהיות לבד חודשיים

במדינה זרה 

נשמע לי אחת הטראומות המאיימות ביותר.

אבל אני אתמודד.

...לבד...

וכך מצאתי את עצמי 

באוגוסט לח 

בשנת תרל"ח

נוחת בניו דלהי.